איזו אחת מספרת לי כמה היא רחוקה מכל עניין החתונות, היא מעולם לא נישאה. היא לא סובלת טקסים ובטח לא אירועי בר מצוות ,שהיא בכלל לא מבינה מה השטות הזו עליה לתורה וליסוע לכותל בשביל שהבן שלה יעבור במסלול העדר הקולקטיבי . " אני מה זה מורדת .אולי.. כל חיי ביליתי 5 פעמים בבית כנסת ביום כיפור".
יפה אני אומר לה ," אני מסכים איתך מאד. ותגידי ,ברית מילה לבן שלך עשית ?"
"איזו שאלה ברור ,מה אני לא יהודייה .?!" עונה לי המורדת.
נו אז איך זה מתיישב עם עולמך האפיקורס? גם זה טקס, גם זו שטות וגם זו הליכה במסלול העדרים .אני ", אני אומר לה "דילגתי גם על זה, לשלושת בניי לא עשיתי ברית ".
אז היא עוברת ללחישות שהפקידה ליד לא תשמע, "מה אתה רציני, איך העזת?".
"בדיוק כמו שאת העזת לא להתחתן!"
ואת לא צריכה ללחוש אני שלם עם זה לגמרי,תרתי משמע".
החזלניקים שלנו לא היו סתם חכמים הם ידעו איך פועלת נפש האדם ולכן כדי לשמור על העם הזה בגלות היה צורך ביצירת טקסים מאד מאד דרמטיים וחשובים .
הרי את הדת צריך היה להנחיל חזק בעם הקשה הזה, ומה יגרום לו להיקשר ולא להתבולל בעמים אחרים. הכיפה ?,המצוות ?הרי הכל ניתן להסרה ולהמרה. רק סימן חזק כמו צלקת תשאיר מזכרת לכל החיים. מי מוכן שיחתכו לו חלק מהזין. כי ככה כתוב באיזה ספר.
לעומת זאת תמונת האבא עטוף בטלית שמחזיק בבנו הרך ,נרגש ,הנה הוא עומד להקריב חלק מבשר בנו לאיזה טקס( שלא קורה אחריו כלום חוץ מתינוק הלום בוכה ומעולף. ואמא שעומדת מרחוק ולא מאמינה שזה מה שמעוללים לבנה התמים.) כל זאת וקריאות צהלולי השמחה באולם מחדירים בשבט הזה שנקרא העם היהודי ,אמונה של שייכות למשהו גדול יותר מהם. משותף ובלתי ניתן לערעור. "אמונה עיוורת בדת ".
מורדת עלאק...
אולי כדאי שתתחתני בכל זאת.
