אני כותב כאן כאדם גרוש .כאחד שעבר פרק רציני בחיים של זוגיות ארוכה וטובה עם ילדים. ואני משתף כאן כי חשוב לי שאנשים ידעו מה אני הבנתי מהתהליך הזה ואולי יורידו ציפיות, או יתייחסו לחיים בצורה מפוכחת יותר. אלה תובנות שלי בלבד ולא מחייב אחרים .
אני בתפיסתי כבחור צעיר רציתי להקים משפחה. שיהיה לי עוגן חזק ,אשה שאוהבת ,בית ילדים. והקשר שלנו היה מאד חזק ומיוחד.באמת נחשבנו לזוג המיתולוגי של החברה.
אחרי שני עשורים החלטנו להפרד .פרידה טובה חברית בלי עניינים בכלל. תהליך ארוך בשבילי מנטלית,נפשית. זה היה ויתור על החלום הגדול. הכל התנפץ לי בפנים. העוגן שזרקתי לים הועלה חזרה ויצאתי לשוט מחדש בים הגדול הזה ,לבד. מאוכזב ממנה,ממני מהחיים ,ספן בודד מנווט בלי מצפן עם מלאכים קטנים אהובים מנסה למצוא את דרכי והכל נראה רחוק מלהבטיח חוף מבטחים ,אין מי שיצעק "יבשה".
חתמתי על עיסקה דמיונית. הנישואין!
היא כזו כי האמנתי שאני אהיה עם האשה הזו "פור אוור אנד אוור". זה היה קשר באמת חזק לא האמנתי שיום אחד נפרד.וההפתעה הגדולה מבחינתי היא שזה קרה לנו כמו להרבה מאד אנשים.
וזה קורה בדכ אחרי שכבר התייצבנו מבחינה כלכלית,יש בית ,יש עסק משותף אני בן 40 והנה הזוגיות עולה על שרטון. כשהצד השני לא מעוניין להמשיך במסע המשותף ומחליט לקחת סירה ולשוט לבד ,פתאום גם הספינה שלי כבר לא כזו ספינה. גם לי נשארה סירה קטנה וכל גל קטן מעיף לי אותה ומחליט לאן אני שט מכאן. ויש סופות וסערות בדרך ואני עף מדכי אל דכי.
היום אני כבר על יאכטה משודרגת ,בית נורמלי ,בת זוג מדהימה יותר מכל קודמותיה, ילדים גדלים .בקרוב הספינה תחזור למיימי האוקיינוס. אולי גם אעלה חזרה לדרגת קברניט ,תואר ששמור אצלי בכספת ,אבל עוד לא העזתי להחזיר אותו שמא שוב אמצא את עצמי אבוד בים .ים הדאגות והאכזבות.
החיפוש שלי בשנים האלה לבד בים היא שחשבתי שחייבת להיות דרך אחרת בעולם הזה. אבל ההבנה היא שכל עוד אני רוצה ילדים זאת כנראה הדרך היחידה שיש.
רק מה ,כדאי לזכור ,שבעיסקה שנחתמת בין הצדדים בטקס הכתובה אין נציגות של המנהל האחראי שההסכם הזה מחייב מצד האנושות או הפלנטה שאכן נחייה באושר עד סוף החיים .לכן בכוכבית קטנה למטה ממליץ לרשום
* הסכם זה אינו ערובה לקשר ארוך וסופי ועלול להסתיים בכל רגע .
אגב ממליץ בחום על טקס חילוני שבו גם האשה חותמת על צד בעיסקה מתחת לכוכבית. ולא עיסקה שנרקמת בין אבי הכלה לחתן ואביו .אבל זה כבר לפוסט אחר.