אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 11 שנים. יום ראשון, 18 באוקטובר 2015 בשעה 12:05

רגע מלנכולי שכזה .. מזכיר אל אלו שכבר לא .. געגוע. ..

זכרונות שצפים מאי שם, מקיפים ושוטפים אותי .. או שאולי אלו הדמעות ? 

חיוך הפוך שכזה מזכיר את החיוך של אלוהים ..הפוך וצבעוני.. את הקשת בענן שצצה היום בין הטיפות לשמש .. והזכירה לי אותך .. הזכירה את ההבטחה... 

ואתה כל כך יפה בזכרוני, כמו אל זקוף ואצילי.. עם המבט שמלא ברוך וטוב .. וחיוך מלא אהבה .. 

אבל את קולך אני לא זוכרת .. רק את עצמי קטנה שלך .. עטופה בזרועותיך העצומות מתכרבלת בחומך.. 

רגע מלנקולי שכזה מלא בגעגוע.. 

לאבא שלי ... 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י