אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 9 שנים. 31 באוקטובר 2015 בשעה 15:00

לפעמים אין לי מילים, אז אני שותקת...

אתה לא רוצה שאשתוק, אתה רוצה לשמוע אותי... תמיד, רוצה לדעת וללמוד אותי דרך מילותיי.. 

אבל ...לפעמים אין לי מילים, אז אני שותקת ... 

אתה מחייך ומאתגר אותי לומר, מושך אותי בלשוני, מושך את קולי, משחרר אותי מעצמי.. 

אבל לפעמים.. פשוט אין לי מילים..

רק מבטים, הברות, וחיוכים... אין לי מילים, רק תחושות ורגשות .. ורק עיניים שאומרות הכל בלי קול..  

ולפעמים כשאין לי מילים.. יש לי אותך שמקשיב לי בדממה ולומד אותי בשתיקה .

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י