אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 9 שנים. 24 בנובמבר 2015 בשעה 15:33

הקול שלך מתנגן לי 

כמו שיר יפה 

ממלא אותי בצלילים

ממלא אותי בך 

המרחק מצטמצם 

אתה נוגע בי 

מקרב אותי אליך 

מלטף אותי

הלב שלי מלא כל-כך

נוזל מתוך עיני 

דמעות שמזככות,שמרגיעות 

אתה נוגע בי

מזכיר לי את האתמול שחלף

אבל עדיין כאן 

היום .. עכשיו .. כרגע 

הקול שלך מתנגן לי 

והצלילים יפים 

מחייכים אותי שוב 

מרגיעים

וממלאים אותי בך .

 

 

דום ארוס​(שולט){הפרויקט} - כמה רגישות ותשוקה יכולה להיות בנשלטת אחת ... אה?
לפני 9 שנים
surrender​(לא בעסק) - אני לא מגלה ... }{
לפני 9 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י