חיכיתי לשמש הבוקר.
לבשתי שמלה נעימה וקלילה, הבטיחו לי שמש.
יצאתי ללימודים לבוקר אפרורי וקריר.
זה לא פייר אני רק רציתי קצת שמש – קצת חום.
ניסיתי למצוא דרך יצירתית להתחמם
יש רעיונות? (כן, גם לי היו...)
אבל מה עושים כשהוא עסוק?
אז ביקשתי קצת שמש וכעבור דקה היא הפציעה...
מתחמם לי ...
חיוך נמרח לי על השפתיים, אפילו זקפתי את הציצים לכבודה.
בחורה צעירה חולפת על פניי ואומרת באגביות: "היי, את ממש יפה היום..." החיוך התרחב לי – מתוקה.
אז שלחתי לו חיוך וציצים זקופים
והוא, כאמור, קצת עסוק.
הוא שלח אותי חזרה לשמש (בכל זאת הוא דואג שאשאר חמה)
כששאלתי מה אעשה שם לבדי? הוא ענה לי: "תתחרדני כמובן"
ואני, חרדונית צייתנית וטובה, הלכתי להתחרדן לי בשמש החמימה
אני בטח לא צריכה לספר לכם מה עובר בראשה של חרדונית חרמנית שמתחממת בשמש יתר על המידה...
ניחשתם נכון, חרדונית – חרמנית – עם ראש כחול, בשמש החמה.
מתחרדנת, מתחרמנת ומצייתת בהכנעה.
אפילו פרגנתי בתמונה... והפעם, לשם שינוי, היא לא תשמיד את עצמה.