בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הרגע הזה

הרגע הזה שאת מבינה שחסר לך אויר .. שמשהו לא בסדר .. שיש עוד הרבה להרגיש ולחוות ואת לא שם.
את מבינה שבמשך שנים בנית ואטמת חומות מסביבך, אבן על אבן ועוד אחת ....רק לא להרגיש, רק לא להחשף, לא ליפול ..
ואז...אז את יודעת שטעית בגדול .. כל כך טעית עד שאת לא יכולה עוד לנשום .. והאבנים כבדות , והחומות חונקות , ואת רק רוצה לצאת .. להשתחרר .. להתמסר ... לרגש , לחוויה, להנאה , כן גם לכאב ולפגיעה ...
לחזור ולו לרגע לנשום לרווחה , להיות את ..לא חומה ולא אבן ...רק את !
לפני 9 שנים. יום שישי, 23 בספטמבר 2016 בשעה 20:42

"מישהו שכח לסגור את הכלוב
מישהו שכח את הדלת פתוחה
הציפור הקטנה יכולה לעוף
אבל מה זה קרה לה, היא לא בטוחה
מה שם מחכה לה בעצם בחוץ
אם תמצא מזונה או צמרת נוחה
אם אורבת סכנות... ואימת הבדידות...
וממה תתקיים, האם יש בכוחה?!

מה זה חופש? מה עושים איתו?!
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה
כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה
הציפור הקטנה התרגלה לכלובה

מישהו שכח לסגור את הכלוב
מישהו שכח את הדלת פתוחה
אולי גם אנחנו שכחנו לעוף
בורחים מהאור אל חסות חשיכה
ונוקפים הימים זמן כמו רוח נושב
לפעמים זה עולה אבל מה זה חשוב
לכל היותר מפרפר לו הלב
וחוזר אל סיפור הציפור והכלוב

מה זה חופש? מה עושים איתו?!
יש אין סוף שאלות ואין אף תשובה
כי הרגל הוא הרגל, ותקוה היא תקוה
הציפור הקטנה התרגלה לכלובה"

(מילים: שלום חנוך) 

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י