Hidden Dirty Mind

איך זה,

שדמעות הכאב וההשפלה..

רק מעצימים האהבה הקרובה?

איך זה,

שמשימות מביכות..

רק מבקשות להקצין עוד ועוד..

איך זה,

ככל שנפש חשופה יותר..

כך היא מתרחבת עוד ועוד..

אולי אני יכול לאהוב יותר מכפי שחשבתי?

געגועים לכאב,

כזה שמחייך ובוכה אותך.

ואולי בתוך זה,

געגועים לעצמי, כמו כאב שמחייה ומרגש אותך.

לפעמים

יש רגעים כאלה

מלאי אימה וכנות

בהם אני מרגיש בעוצמה כל כך

ששכחתי ואפילו לכמה ימים

את כל אהובי נפשי הקרובים

ואני נדהם עד כמה מנותק אני יכול להיות

וזאת על אף שליבי אליהם מתמיד לאהוב ללא הפסקה..

אני מרגיש שהגעתי לגבול מסוים,

כמעט חמש שנים חלפו,

ובקרוב שוב אתעטף בעצמי,

אגע בקשת הרגשות של הרווקות.

נדמה כי שכחתי איך זה להיות לבד,

והנה זה קרוב מתמיד,

אני יודע.

הייתכן כי המאזוכיזם מבטא את זיכוך האדם את עצמו?

פתאום שיחה עם ידידה,

ידידה שהייתה פעם מאהבת,

ושנינו נזכרים באשה אחרת, בוגרת מאוד

שבזמנים שונים, שיחקה בי ובה בצורות שונות,

השיחה שלנו מלאה בהתרגשות וערגה,

אליה, הבוגרת מלאת החוכמה,

זו שנכנסה אל נפשנו עד היום..

אל עצמי

"לפעמים בשביל להיות שמח, אני נהיה עצוב.."

מחשבה שנפלה עלי בעת נסיעה.

"מכל מקום ייתכן שלאחר הרמזה זו יופחת התמוה שבתמיהה, באיזו מידה משתקף צד אידיאלי, צד של יופי, במושגים הסותרים עצמם כגון ביטול עצמו, שלילת עצמו, הקרבת עצמו; ברור מעתה - אין לי ספק בכך - מהו מלכתחילה סוגה של ההתענגות שמרגיש המבטל עצמו, השולל עצמו, המקריב עצמו: התענגות זו שייכת לאכזריות."

מי מנחש את שמו של ההוגה?