שומרת הזיכרון

הלב שלי מחסיר פעימה כשאני רואה את השם שלך מופיע בנוכחים עכשיו בכלוב. 

כל פעם שאני רואה את הסידרה הזו, אני חושבת עליך וכמה היינו צוחקים ממנה. 

כשרוב האנשים סביבי הם ׳יפי נפש דמוקרטים׳ , אני מתגעגעת לחד וחלק שלך.

רואה אותך מחובר בוואטסאפ, כל כך רוצה ׳להתחבר׳ אליך שוב. 

כי למרות הכל יש בי רגעים שרק אתה מבין. 

׳הזמן עושה את שלו׳- שר אברהם טל, וגם אתה הבטחת. 

שש וחצי וכבר חושך, אני יושבת בחוץ, מסתכלת על הרחוב, ומריחה את התמהיל הזה שליווה אותי- אותנו. 

אני בטוחה שהוא לא מגיע מאף חלון, אבל מריחה את היין, הנרות, הקטורת, והיה עוד משהו חמקמק. אתה בטח מבין. 

הזמן הוא אשליה. כי איך יכול להיות שהזמן שם עדיין כל כך חי בתוכי, בזמן של היום. 

וכמו אז, אני לא יודעת איך אני ארדם הלילה. 

עוד פוסט ועוד ץבלוג ואני מסתכלת מהצד ותוהה wtf? 

חציתם ימים יחד, טיפסתם על הרים, עליתם, התעליתם, ועכשיו מה?

הבטחתם הבטחות, נשבעתם אמונים, הורדתם קונדומים, התפשטתם מבגדים, חשפתם את הנפש, אהבתם, התחברתם, נתתם וקיבלתם ו...? 

הקלות הזו שבה אתם מוסרים את הלב שלכם לכל המרבה במחיר. איזה חלק מזה שפוי, בטוח או בהסכמה?

איך אפשר לקפוץ ככה ממיטה למיטה בלי להשאיר רסיסים מאחור? 

אני לא יודעת אם זה יותר אמיץ או יותר מטומטם. 

אולי אני שייכת לדור אחר, עתיק, לא אופנתי, שמאמין שהבטחות צריך לקיים, וכשאני ׳נותנת מילה׳ אני עומדת בה.

יש משפט זן כזה שאומר שאף אחד לא יכול לקחת את מקומו של ׳הראשון׳ , את החשיבות שלו ולא משנה כמה יגיעו אחריו. זוכר שאמרת לי את המשפט הזה? 

אז ככה. 

׳שומרי הגלקסיה׳ . 

'What should we do next, somthing bad, somthing good, a little bit of both'? 

'We will follow you wherever you go, Star Lord' . 

גשם ראשון. סווין מעבר לפינה. חושבת עליך.

לצאת מהבילה מהמקלחת. להתמתח. לראות אותך יושב על הכורסא בפינת החדר, אומר ׳תזחלי אליי זונה מהממת שלי׳ .

׳על נשים, גברים וחיות אחרות׳, ספטמבר של אהבה ב- יס 1. 

רואה את הסרט, אבי ובריאן נכנסים כל אחד למיטתו, יד אחת על הטלפון, יד שניה, מטיילת על זין וכוס. ומתחילים לדבר. 

ואני צופה בהם כמו ברעש לבן, אבל המחשבה שלי נודדת אל אותה ׳צרפתייה׳ שבוכה אל תוך הכרית כשהיא גומרת. 

ו׳עומד׳ לי מהאסוציאציות.