סגול, אדום, כתום, כחול, ירוק ושאר הצבעים שעורה רעב אליהם

מה עוד נותר להגיד?

אתמול צפיתי תוך כדי השלמת חובות על המחשב בסופו של הסרט (עדות מחרידה לריקנות רצועות השידור בכבלים, שזה היה הדבר היחיד בו ניתן היה לצפות בערב מוצאי "חג", וחצי עולם מעכל מופלטות וספינג מול טלויזיה).

6 ההצלפות ששוברות אותה וחוסר היכולת שלו להגיד, להכאיב מדליק אותי, מביך.

אבל החגורה דומה לזו שחבטה בך, בין רגליך הפשוקות, בעוצמה לא פחותה, ומספר חבטות רב מזה, ומצאתי את עצמי עם זיקפה מהזכרון ורצון עז לשחזר להיטים לוהטים על בשרך.

בקיצור, תתיחסי לפוסט כאל סוג של התראה, כשהחגורה תצא מהמכנסיים, לי אין כול כוונה להחביא את העונג שאני חש מלהכאיב לך, או לחוש איזה בדל או שביב של בעיה עם הנושא, שאת צעצוע שאת, כאן בשביל הכאב אותו אני רוצה להעניק לך, וכן אני מצפה שתגידי תודה בסוף, לא שתספרי עד שש :)

ומכאן יצאה הבשורה שמביאה נשלטות חדשות? מפחיד.

בנאלי, הכותרת לפחות,

אבל הידיים שלי כואבת את הצורך, האחת לאגרף את שערך , השנייה לצרוב מסימנים חקוקים בבשרך.

העיניים שורפות, חושבות על לראות את עיניך דומעות, את פניך מחייכות כשאת מנסה רק עוד קצת להכיל תשוקה או כאב.

והשאר רעב.

בא לי זה לא רק אי.

את התכשיט מעטר את גופך כחלק מההכנות לשולחן החג לא ירד עדיין.

הצליח לי.

להביא לפגישה הבאה צופה,

להכין אותך על המיטה. הוד מלא שיסתיר את הפנים היפות שלך ממילא לא היופי שלך לתצוגה אלא חוריך וליטוף ארוך ללא אפשרות גמירה, קצת להאדים אותך, אבל באמת רק כדי להמריץ את הדם (שלי).

להביא את הקורבן, להפשיט אותו/ה, לקשור אותו/ה לכיסא יציב. להכניס לקורבן הצפייה גאג ראוי, נגיד התחתון שלך שלבשת עד לאותה שנייה.

ואז לזנוח את העד/ה לחלוטין. ולחזור לדברים שאני אוהב לעשות לך.

בסופו של ערב, לתת לך נשיקה, לשחרר את העד/ה, ואני לא מתכוון להגמיר אלא מהחבלים ומנוכחותו לצידנו, לשלוח אותו/ה לדרכו/ה ולחזור לאפטר קר שאת נותנת לי אחרי שעבדתי כול כך קשה.

ולחכות לקרוא איך אנחנו נראים מעין שלישית.

נשבר הצום האורך מדי,

זה הצדיק תמונה חדשה בפרופיל.

זה לא וילסון, זה התחת של האדומה, וכף היד שלי :)

השעות עברו כמו דקות, נרשם צורך עז במילוי הכנרת, מספר רעידות אדמה, קצר סירנות עולות ויורדות, תחנונים, צעצוע מרושע ששבר את שיאי הרשע הקודמים, פאק היה טוב!

גם הפאק היה טוב במחשבה שנייה :)

חכו שהיא תתאושש ותכתוב בעצמה.

צופסטיקס. השיחה מסביב נעלמת לי כשאני שוקע במחשבות על שפתיים צבוטות. עליונות ותחתונות.

כשהמארח מנסה להחזיר אותי לשיחה הוא שואל " מה החיוך?" ואני עונה לו "אני קצת חולם בהקיץ על המנה הבא שאכין. והצופסטיקס, אני חושב שאטבול אותם ישר בטבסקו".

חוף מפונפן,שלל חניות ולא פחות משתים מהן של מקעקעים.

חשבתי לעצמי שוב על הקעקוע שמחכה לך

https://www.tattoodo.com/a/2014/06/50-fantastic-scalp-tattoos/

על זה שמתחת לשפע שיערך יהיה לך יום יום את הסימן שלי.

חושב על עכוז אדום.

למעשה מה שאני ממש תוהה לנוכח השקט והאין סופי הזה של האוקיינוס הוא האם כשדום מטביע את הסאבית שלו באוקינוס ואף אחד לא שמע, זה נחשב?

לחודש שלם, ממש בקרוב, השמש הקליפורנית לא תשווה לחיוך שלך,

הקור של הואלי, לא ידמה לעקצוץ של הקרח בידי כשאני מחדיר לך את הקוביות למקומות חשוכים,

המוסיקה תהיה טון פחות,

האור יהיה קר,

האוכל טפל,

וכן הלאה.

טוב הגזמתי מעט,

אבל היי יום הכרטיס הממוצא הבין לאומי,

אם היית נוחתת לי בידיים, היום הייתי תוקע בך מלא מחטים, לא שוקלדים (טוב אולי עם היית מראה סימנים של להתעלף)

כדי שיהיה יום אדום כמו שצריך.

אם היית לי בידיים הייתי סוף סוף מוציא את הקיין החדש לשימוש, ממחבואו,

ואיתו את הצרחות מגרונך המיוזע והמגורה.

אני רוצה להשאיר פה מילים, ומשימות ברורות, אבל היום חוגגים את מיסחור האהבה, אז ברוח החג, חודש שלם בלי הרשע מתחיל מחר, ואת צעצועי המובחר, מתבקשת קבל עם ועדה לבצע את המטלות הבאות:

1. תקראי את המטלות במייל

2. ספרי לקוראיך מה הן

(נראה לכם? 😄 )

אני דוחה סיפוקים חודש, ולכן אני מניח שאתעלל גם בה וגם בכם על הדרך.

אבל בנתיים, הזהרו מהווגנים, מהג'ברווקי, טרולים, דומים מסוקסים, ושאר הסחות הדעת.