סגול, אדום, כתום, כחול, ירוק ושאר הצבעים שעורה רעב אליהם

מסתדרים יותר טוב כשהיא כותבת פה.

ברוכה השבה אדומונת שלי.

אין ספק שאת שווה געגועים. שובה געגועים. מוושע אליך בידים.

עוד קצת.

ואם כבר אז כבר, מתי אני מתחיל את המיינד פאק?

שאלה שהיא כולה תשובה :)

הטריילר

לערוך סעודה מפסקת לפני הצום הזה,

אבל כשהוא ישבר,

אם במקרה תהיה רעידת אדמה בברזיל, בחיי שזה לא יהיה בגלל פרפר בישראל.

לא רחוק,

האצבעות של הרגליים מדגדגות במחשבה עליך,

האצבעות של הידיים, כואבות מראש,

הראש עוסק בך,

הזין מחכה לך,

הפה רעב לך,

והאיש רשע.

היה לי קשה, אבל אני גאה להגיד שלא הייתי רשע במאה אחוז.

אבל אני די בטוח שהיא מקללת בסוואהלית עתיקה בעקבות השיחה ממילא.

והיא כול כך פולניה שזה פשוט עושה לי טוב.

------------

היום היה לנו בראש,

תחנונים,

מוסיקה משובחת,

דמעות ותחנונים,

משהו על מעמד הפועלות,

שיחה על ערך המוזה בחיי האמן,

שעווה,

בדיחת BOB,

הקעקוע / ברנדינג שאני אעשה לה,

אוז או איזה סדרת כלא אחרת,

מסמרים,

דיון על מתי מותר לסאבית ביס באשכים תוך כדי מציצה,

דיון על כתיבה מונעת צורך,

וגעגועים לקיין.

-----------

נכון שהייתי יכול להיות יותר טיזר?

ורשע?

מאז הפרידה הזמנית שלה מהכלוב. זו הפעם הראשונה שהגחתי. אני תוהה מה זה אומר.

זה אתם לא היא, בחיי, אין לי סיבה לכתוב לכם כשהיא לא פה.

טוב אולי לעדכן פעם בכמה זמן אבל אני לא מתחייב.

היא מהממת, יותר ממה שאני אומר לה, אני די מחבב את החבילה הזה, מקצות האצבעות שמתחילות את הרגליים הארוכות, שנגמרות באחד מהחורים השחורים של תשומת ליבי ומכיל לא מעט את הנאותיי, אותו העכוז שבסוף הגב שמחזיק את היציבה שמבליטה אתהציצים הכי יפים שיש, שתומכים בגרוויטיציה שמזכירה לה לעיתים, לא להתבונן על כולנו מלמעלה.

היא בסדר, אני שם ולא פה, אבל זה נכון מימי רחוב סומסום.

היא עוד תשוב, איתה גם אני, בנתיים, תעשו מה שאני עושה, תדאגו סתם כי אתם פולניים, בעצם זה היא עושה.
לא נורא, ממילא כול הפוסט הזה מתרכז בה. ואני מתגעגע יותר. אני כבר אנוח אחר כך. אולי זה המקום לפרסם את הפולניה? בריכה אחרי אבטיח? אמרתי לכם שמשהוא יבכה בסוף, מזל שזה לא סוף.

די לדאוג שהמוח שלי ינזל לסימנים אדומים ומדממים על עורך.

כשהישבות הן כולן סביב פילפולי עורכי דין על מהותה של מילה בלתי נחשבת ועל חשיבות הקשקשנות השיפוטית וכול מיני שכאילו, התמונות הגרפיות נהיות לאיטן קיצוניות יותר ויותר.

אני חושש שאחרי אתמול, אני כרגע ברעיונות שהיו גורמים לי לאישפוז כפוי אילו רק הייתי יכול להקרין את הסרטים שבראשי.

כלומר בסדר, אני גבר , ואני אמור לחשוב שש פעמים בדקה על סקס או משהו.

אבל באמצע קריאת חוזה משמים, קופצת לי בראש סצנת התעללות בך, כזו מין תמונה ברורה של מה אני הולך לעשות לך, זה יכלול אותך ערומה באמבט, על הבטן, ידיים קשורות לאחור, כול יד אל קרסול תואם.

הטוש יורד לו מהצינור, את הצינור והזרם העגול החזק אני מכוון את מרכז העונג שלך, ואת המים אני פותח, קרים בלבד, האם תגמרי לפני שהמים יגיעו לאפך? האם הקור יקלקל? אני חושב שזה דורש בדיקה!

חוזרת.

היא כתבה היום כמה היא מפחדת מאש, אני יודע על זה כבר המון זמן.

היא גם כתבה שהיא אוהבת מים.

וכתבה על חניקות.

היא כותבת על חוסר הידע שלה.

חוסר אונים.

היא כותב הרבה, ואני לפעמים מתכנן ופעמים נותן לדברים לקרות, ודי מקפיד שהיא לא תדע מה זה מה.

הפעם אחרי כול הכתוב הזה שלה יש לי תמונה של סשן מאוד מסויים.

במקום אהבהבים שכבר היינו יחד הייתה אמבטיה גדולה, אני חושב שאמלא אותה במים קרים, ואוסיף ליתר מידה טובה איזה כמה שקיות קרח, כדי שיצוף לו אל מול עיניה.

נרות, אכסה את סף האמבטיה בנרות, בוערים ומהבהבים.

חבל, קשירה פשוטה פשוטה, כול יד חנוקה ומחבקת ירך, יעיל מהיר משאיר אותה יכולה לפעול. וגם רתמת חזה פשוטה, כדי שתבליט את הציצים הכי יפים בכלוב, וגם תספק אחיזה.

עכשיו אני חושב על משחק פשוט להפליא,

היא כורעת כל ברכיה, או חצי עומדת.

הזין שלי בתוכה.

הידיים שלי מטפטפות על גבה מהנרות שהן אוחזות.

הטפטוף תלוי רק בך, אם הראש שלך כולו מתחת למים. אז אני מוכן להפסיק לטפטף יקירתי.

אולי מספיק אפילו שהפנים שלך בלבד יהיו במי הקרח.

נברר מהר מאוד ממה את מפחדת יותר מאש, או ממים.

בכול מקרה הזין שלי יהנה ממך מתכווצת.

ואוויר לצרוח לא ישאר לך.

יש מצוק,

בינו ובין הים מעבר דק, והים מעוטר שם שאריות כורכור חדות שנועדו לאסוף אותך אליהן, יחד איתי ועם חבל להיות האנדרומדה שלי ללילה או ליום, לפצוע את עורך, לכאוב, להיות של המפלצת שהיא אני.

בקרוב נטייל גם שם.