סגול, אדום, כתום, כחול, ירוק ושאר הצבעים שעורה רעב אליהם

זה אתם לא היא, בחיי, אין לי סיבה לכתוב לכם כשהיא לא פה.

טוב אולי לעדכן פעם בכמה זמן אבל אני לא מתחייב.

היא מהממת, יותר ממה שאני אומר לה, אני די מחבב את החבילה הזה, מקצות האצבעות שמתחילות את הרגליים הארוכות, שנגמרות באחד מהחורים השחורים של תשומת ליבי ומכיל לא מעט את הנאותיי, אותו העכוז שבסוף הגב שמחזיק את היציבה שמבליטה אתהציצים הכי יפים שיש, שתומכים בגרוויטיציה שמזכירה לה לעיתים, לא להתבונן על כולנו מלמעלה.

היא בסדר, אני שם ולא פה, אבל זה נכון מימי רחוב סומסום.

היא עוד תשוב, איתה גם אני, בנתיים, תעשו מה שאני עושה, תדאגו סתם כי אתם פולניים, בעצם זה היא עושה.
לא נורא, ממילא כול הפוסט הזה מתרכז בה. ואני מתגעגע יותר. אני כבר אנוח אחר כך. אולי זה המקום לפרסם את הפולניה? בריכה אחרי אבטיח? אמרתי לכם שמשהוא יבכה בסוף, מזל שזה לא סוף.