סגול, אדום, כתום, כחול, ירוק ושאר הצבעים שעורה רעב אליהם

לצאת איתך לצימר כול כך מבודד שלא שומעים בו כלום חוץ מציוץ ציפורים. רחוק אנשים, מקום שבו תוכלי לצרוח באמת.

לקחת לשם את האוזניות המהממות שלי.

לקשור אותך היטב.

לכסות את עיניך באחד מהמסכות הללו שיקחו ממך כול יכולת לראות.

לכסות את אוזנייך באוזניות.

ולשחק איתך זמן, בעונג רועש ושקט כואב.

כלומר, כשהמוזיקה תנגן, אעשה כמיטב יכולתי להפיק ולהעניק לך עונג, בפי , ידיי, ויברטורים וכול אמצעי אחר כשר או לא ממש פייר.

אבל כשהמוזיקה תפסיק, אכאיב לך, אדקור, ואכה, אסמן אותך לימים, בידיים ובקיין, בשוט הנוצה, או בסכין ומחטים, בכול כישרון העינויים שלי אגרם לך לסבול. בשקט מופתי. בלי לראות.

וכך לאט אעבור בין השניים, השקט הכואב והעונג המנגן.

אעלה את הסף, של העונג, והכאב, את הווליום של השקט ואת השקט שבמוסיקה.

עד שלא תוכלי יותר, ואולי קצת מעבר.