יש את השנייה שאחרי ....
אולי עדיף שאתחיל בהתחלה, ולא בסוף !
בצילוק, יש קטע שדומה לקעקוע, מציירים את הדוגמא, מכינים כפות וכלים נקיים, סביבה סטרילית.
אוויר ננשף, מריאות שני הצדדים, ריכוז, שקט או מוסיקה לפי הטעם של הקורבן.
ואז בלהב דק מסמנים, יש שמתחילים בשוליים, יש במרכז. יש כאילו שמקפידים על חתך ארוך רציף ויש כאילו שמדלגים.
אני, דרך אגב יקירתי, חובב חתכים קטנים, דיוק מקסימלי ומעבר מצד לצד של היצירה.
אבל ביד בטוחה מסומן בדם החתך.
במקרה של מה שאני מתכנן לך יש גם אלמנט של קילוף לא קטן.
כזה שבו לוקחים את העור במלקחיים כירורגים ולאט לאט מושכים את העור שנחתך ומפרידים אותו ממך.
חתיכת שומן בהירה לבנה שהייתה את, תהיה מונחת על מגש ברזל כשאסיים.
ואז לרוב מגיע חיטוי ופלסטר.
ואני, מחכה לשנייה שאחרי הזו, שבה הדם יזרום, את תעופי, והכול יהיה פתוח וטרי. כדי להצמיד את הפה שלי לפצע הפעור שיצרתי בך, ולינוק ישר אותך לפה שלי.
אחר כך פורמליסטיקה של חיטוי, חבישה וכול מה שבא אחרי.
קודם תהיה את השנייה הזו שאחרי, זו שבה ארים את ראשי, שפתי יהיו מוכתמות בדמך, והחיה שבי תרקוד בעיני ותביט בך, צעצוע.
שלי!
