כמו רבים אחרים ואולי יותר, רע ברמה שהיא רק שלי לחלוטין.
ואני רוצה לסכם, או לסגור, קלוז'אר, ואין לי ממש איך כי אין לי תחושת סוף, רק תזוזה למקום אחר שלנו.
אולי עכשיו אוכל לאפשר אותה, התנועה למקום אחר.
לקח לי המון זמן, להגיד לעצמי בקול ענות, לתת לספק הזה למצוא מקום בי, להעביר לך אותו היה קשה לי פי כמה, דחיינות כמו שאת יודעת לא מאפיינת אותי, והאספרגר האישי שלי, מוציא ממני בוטות וישירות, ולא ידעתי איך להבין, או לשים אצבע, ולתרגם את זה למעשה, או מילים.
ואז כמו ילד קטן בתגובה לתהייה שלך מה איתי, וכמו הטיפש שרק אני יודע להיות, עניתי לך בסמס, ועל כך, אינני גאה במיוחד, רחוק מכך.
אז איתך הסליחה על התקופה הארוכה, שבה הייתי נוכח רק וירטואלית ולא ידעתי לשחרר, ועל הדרך שבה זה יצא אליך.
אחזור על מה שכתבתי לך אחרת, אין שנייה שהקדשתי לך או שאת הקדשת לי, שהייתה פחות ממופלאה בעיני, פתחת לי את העינים, את רצון לדברים שכבר שכחתי, את התיאבון לחיים, למדתי כול כך הרבה, ואני חושב שהרווחתי חברה לחיים, אם רק תרשי.
ובניגוד לכול פרידה אחרת בחיי בעבר, אני רוצה אותך בחיי!
תודה.
