צורת המחשבה שלי מהירה, לפעמים מהירה מאוד וזה מקשה עליי להתבטא בצורה נכונה ומדוייקת וכך אני נשאר מופנם, שומר לעצמי הכל וממשיך בדרכי.
אם זה היה הגורם היחידי לכך אז המצב היה טוב יותר אך מאחר וזה לא, אני התרגלתי לשמור לעצמי את הקלפים האלו כי אין לדעת מי ומתי ישתמשו בזה כנגדי, למדתי גם את זה מניסיון.
מה שאני כן יודע לומר זה שאם הייתי מוגדר לפי מצבי רוח אז הייתי אישה לכל דבר, פעם בחודש דיכאון ואחרי זה הייפ עד שהתרגלתי וגם ההרגשה של זה נדעכה.
כיום זה כבר לא כך כי אני מעסיק את עצמי בעבודה ופרוייקטים, יוצא לבלות באופן קבוע כל שבוע ברגוע וזה שומר על באלנס.
אז לבינתיים אני במשטח יציב שאני בניתי לעצמי אך לפעמים המחשבות לוקחות אותי הרחק וגורמות לרצון עז ללכת לאיבוד ולמצוא את עצמי מחדש ולחוות דברים עד שאני ארגיש שהאנרגיה שלי נגמרת כמו סוללה של פלאפון ואהיה חייב לחזור למערה שלי שם אני נשאר בשלווה ובדידות שעושה רק טוב למשך תקופה מסויימת.
לופ אינסופי של אופטימיות ורעיונות ודרכים שונות שאיתן אני ניגש לכל המכשולים שלי בחיים. אפשר לומר שאני לא משוגע שנשאר מקובע למרות שהעקשנות לפעמים גוברת עליי אל גם מזה לומדים. מעניין אם לא הייתה בי אופטימיות האם הייתי אובדני? אני נוטה להאמין שכן ואופטימיות זה התכונה הכי חזקה בחיים.
בכל אופן, עכשיו כשיצאתי מהמחשבות וכבר אמצע היום, כדאי שאניח את הראש לכמה שעות ואתן לזה לעבור כמו תמיד.