אתנחתא

לא התקלחתי. לא התקלחתי כי בכוס שלי עוד היה קצת מהמיץ שלו, זיון מרוכסן של אחר-הצהריים, זיון לא-צפוי אבל מהנה מאוד. שטפתי פנים וזרועות, התבשמתי, אבל בתוך תחתוני נהניתי מתחושת הטפטוף, שארית הזרע שלו שנזלה לי על הירך.

מ' ואני מגחכות כשאנו צועדות, עטופות מעילים וצעיפים, אל מועדון-הלילה הירושלמי החביב עלינו באותה התקופה. איזה מופקרות אנחנו.
"אני אוהבת את ההרגשה הזאת," אומרת מ', "ללכת ככה עם המעיל ושאף אחד לא יודע מה יש לי מתחתיו."

בפנים: פעמיים יין אדום, מזמינה מ' אצל הבר. פעמיים ג'ין וטוניק, אני נשענת מאחוריה, מוחצת את שדיה אל הדלפק, ופעמיים רום וקולה. "מה את עושה?" היא מסובבת אלי ראש.
"מה יש, שיהיה לך אומץ להוריד את המעיל," אני אומרת. "תשתי מהר," אני מורה לה, כשהברמן שם את כוסיות-היין מולינו. אנחנו גומעות ונושאות את המשקאות האחרים אל אחד השולחנות בצד. חם. חם לי.

החלטנו לצאת הערב כי שתינו רוצות זיון.

רום וקולה, המשקה השלישי. חצי שעה עברה מאז שהגענו. הראש שלי מסתובב, והיד שלי מסתובבת בתוך החצאית שלי, בלי לשים לב מי מסתכל ומי רואה. "בואי לרקוד," מושכת אותי מ', ולצלילי להיטי קדם-אירוויזיון 78' אנחנו מפזזות על הרצפה המשופשפת. מ' מועדת ונשפכת לזרועותיו של בחור חסון. "הי, אתה זה שדומה לברי סחרוף," היא אומרת לו, פעם כבר צפינו בו כאן וניהלנו את השיחה הזו. "זה טוב?" הוא שואל, אוחז אותה במרפקיה, "בטח," היא אומרת. תוך כמה דקות הם נעלמים, אני עוקבת אחריה במבטי, מסמנת לעצמי איפה היא (אני חושבת) נמצאת.

מענטזת קצת לבד, יש דווקא שיר שאני אוהבת - קדם-אירוויזיון 79' - ומאחור אני מרגישה גוף מתחכך בי, קרוב, קרוב מדי, ואני פוקחת עיניים ומסתובבת. דווקא בחור נחמד, זה שמחייך אלי, ותוך זמן לא-רב אנחנו רוקדים סלואו צמוד לצלילי הדיסקו של "אבבא", לא-מתואמים-בעליל עם פיזוזי הסביבה.

בפינה הוא נוגע בי, מלטף אותי, אומר לי כמה אני יפה וכמה יפה אני רוקדת. מ' מלכסנת אלי מבטים מהפינה שלה, בזרועותיו של ברי סחרוף המדומה, והיא קורצת לי, ייאאיי, שתינו מוצאות זיון כמו שתכננו, איזה מופקרות אנחנו...

שניים באותו היום, אני חושבת לעצמי. זרעו של האחר עדיין על ירכך, וכבר את מתחככת בשני.

במונית לדירה שלו, שלוש המדרגות בכניסה מכוסות בוץ והוא נושא אותי בזרועותיו, ומפיל אותי על מיטתו. חדר נעורים של בן, לונגי מהודו על המיטה ועל הקיר, נעלי ספורט זרוקות בפינה. "עוד, עוד," אני חושבת כשהוא בתוכי, חופר בי. "אני אוהב את זה שאת כל-כך רטובה," הוא אומר לי, ואני חושבת על זרעו שיתערבב בזרעו של הקודם, ועל עצמי שמערבלת בתוכי את שניהם, ועל המיץ שלו שעוד מעט ינזל על ירכי. אנחנו מסבים פנינו זה מזו, מהבל-פינו האלכוהולי, ברגע של חיבה אני נושקת ללחיו, הוא נושק למצחי, באמת בחור נחמד. "עוד, עוד," אני חושבת, וזה באמת לא נגמר. לוקח לי נצח לגמור, לוקח לו נצח לגמור (אני כבר חושבת: זה לא נחשב בעיה בשלב הזה?).

במונית הביתה, מתחת למעיל, אני תוחבת יד חסרת סבלנות לחוש את הלחות המיצית שלי, שלו, ושלו. עולה במדרגות ומרגישה את הטפטוף החמים. בבית פושטת את תחתוני הרטובים. טעם של אלכוהול ושל סוכר בפה, ריח של מין ושל סיגריות בשיער. אני מתקלחת, שוטפת מתוכי את שניהם.

במיטה, אני מאוננת. בבוקר שכאני מתעוררת, שאריות הנוזלים בתוכי הן שלי בלבד.

אני אוהבת אותך.

קירות השירותים היו מחופים טפט-בד בצבע יין. על אדן החלון היה אגרטל סיני קטן, והפרחים הטריים הוחלפו בו מדי יום. הם היו מרווחים כל-כך, שניתן היה להכניס שם עוד שולחן קפה, מיטה קטנה, מתלה-מעילים ושידה.

לניגוב הונחו שם מפיות מבד עבה ורך, לשימוש חד-פעמי; הן היו רקומות בשוליהן תחרה עדינה, עבודת יד. מן הברזים המצופים זהב זרמו המים אל כיור עשוי כסף טהור, והסבון הוחלף בכל פעם שהאותיות המוטבעות עליו נמחקו. בסלסילה קטנה שהונחה על מדף-זכוכית היה בושם "שאנל 5", לשימוש כמטהר-אויר.

לפני שנכנסת, ואם זה לא היה מאוד דחוף, נכנסה אחת המשרתות והניחה מגבת חמה על האסלה, להכינה לשימושך. אם רצית, ותכננת לשהות שם זמן-מה, היא היתה נשארת איתך ומעסה את רגלייך.


היה אחד שהציע להחליף כל זאת, ורצה שתשבי על פניו. לרגע אחד התלבטת. אחר-כך, ביטלת אותו בחיוך.

אין דבר כזה, "יותר מדי נעליים".

באחד התרגילים הראשונים בחימום אני עומדת ב"האנמי" – עמידת המוצא של האייקידו, ומתבוננת בכף הרגל הקדמית שלי, לאן פונות הבהונות. אני מחליפה רגליים, כעת רגל שמאל קדימה, ושוב אני מתבוננת בבהונות, לאן הן פונות. אני מתקנת בכמה מילימטרים; ושוב מחליפה רגליים. בכל עצירה אני מתבוננת בבהונותיי, ומתקנת אם צריך.

אני בוחנת משהו חדש: לא להזיז את הגוף בגלל שאני מזיזה את הרגליים, אלא להביא את הבטן שלי, את המרכז שלי, קדימה, ואז להחליף בין הרגליים. אני מנסה את זה כמה פעמים – שומרת על תחושת-הבטן שלי, מרגישה חזק את המרכז.

אני מוצאת שהרבה יותר קל לי עכשיו לנוע, ושהרבה יותר קל לי לדייק: אני כמעט ולא צריכה עכשיו לתקן את מיקום הבהונות שלי, הן כל הזמן פונות קדימה.

"האנמי" ימני; "האנמי" שמאלי; "האנמי" ימני; "האנמי" שמאלי.

אני משתדלת לשמור על הקצב של הקבוצה, לנוע בתיאום יחד עם כולם. הרמוניה. אבל כיון שאני מנסה עכשיו משהו חדש, קצת קשה לי. אני איטית יותר, אבל אני מרגישה שאני עובדת נכון יותר, מדויק יותר. אני מרשה לעצמי לכמה רגעים לא להיות עם כולם, "מפגרת" מאחור בכמה צעדים, לא-מתואמת בקצב. אני מתאימה את הנשימה שלי לתנועה שלי. אני מרגישה איך אני מתרגלת לתנועה קדימה-אחורה כשהיא באה מהמרכז, ולא מהרגליים, ואני כבר לא צריכה להתבונן בבהונות שלי כדי לראות לאן הן פונות – אני מרגישה את הכיוון הנכון.

כשלמדתי פסנתר הייתי צריכה לנגן בהתחלה ל-א-ט. אם תנגני טוב לאט, הייתה אומרת לי המורה, תוכלי לנגן טוב מהר. טעויות שאת עושה לאט לא תעלמנה כשתנגני מהר; להפך – הן תגרורנה אחריהן טעויות נוספות.

אנחנו מתקרבים; אני עדיין רחוקה מאוד מלהגשים את הפנטסיות הבדסמיות שלי. לעומת זאת, נבטו בי חדשות. אני גם לא מרגישה כעת את הדחיפות שהרגשתי פעם, לעשות אותן כדי שיקרו כבר, לעשות כדי להתנסות. צעד-צעד, "האנמי" ימני - "האנמי" שמאלי, אני מכירה את עצמי טוב יותר. אני מרגישה את המרכז שלי. אני לומדת מהיכן התנועה שלי באה, מהיכן הרצונות שלי באים, אני מתקנת מילימטרים זעירים כדי להיות מדויקת יותר.

ההכרות וההתקרבות באות לי במילימטרים. כל חוסר-דיוק יכול לגרום לסטייה גדולה ולהטיה של התנועה אליה התכוונתי. אבל זה קשה; לרוב קל לי יותר לא-לדייק מאשר לעצור, להתבונן, להאט את הקצב.

לחברה שלי היה בליינד-דייט עם בחור שהיא פגשה באינטרנט.
היא אמרה שקוראים לו אסף, שהוא בן 30 מת"א ושהוא פרסומאי.
אז נתתי לה לגרור אותי איתה למועדון שלנו, ואחרי שעתיים, כשכבר היה ברור שהמ-מנ-מניאק לא יגיע, היא הטביעה את יגונה באלכוהול והלכה לקרוע את הרחבה, ואני המשכתי לעמוד בצד ליד הקיר ולהמהם בלוז.

כשהבחור ניגש אלי ונגע בזרועי, לכוון אותי אל הבר, לא התנגדתי. הרשיתי לו לשלם עלי ויצאנו החוצה "לנשום אויר". בחוץ הוא נישק אותי על שתי הלחיים לאות שמחה על כך שאני מכירה את הלהקה החביבה עליו (זו שחשבתי עד אז שרק אני מכירה) - "The Dead Milkman". אח"כ הוא נישק אותי גם על השפתיים - זה היה נחמד - ואח"כ הוא סיפר לי מה הוא עושה.

קוראים לו אסף, הוא בן 30 מת"א והוא פרסומאי.

זה היה יכול להיות מגניב / אירוני / טלנובלי אם זה היה נגמר כאן, אבל האמת היא שזה היה צירוף מקרים. הוא לא היה הבחור שהבריז.

הלאה.
לקחתי אותו איתי באישון-לילה אל בית הורי והתגנבנו במדרגות. עישנו על הגג והשתטנו ואח"כ עשינו סקס משעמם. הורדנו את המצעים מהמיטה - אני לא יודעת למה. הוא לא ליטף אותי, לא נגע בי, לא העלה על דעתו לנסות לענג אותי בדרך כלשהי (אבל שאני ארד לו - אוהו, בטח. זה כן). הוא לא ניסה אפילו שאהיה רטובה לפני שהתחיל לחדור, היה לו זין מכוער וגוף לא מושך וכל הזמן הוא סיפר לי כמה הוא מרוויח, כמה הוא מתקדם במהירות-האור בחברה בה הוא עובד, איך הדפיסו לו כרטיס ביקור חדש שהוא עיצב רק כי הוא ביקש... הוא זיין לי רק את השכל.

בסוף הוא התלבש ואני אמרתי לו שילך. הוא עמד רגע ליד הדלת והביט בי, ממצמץ בעיניו וחושב על משהו שנון לומר:
"אני אתן לך את הטלפון שלי או לא? את יודעת מה, בסדר, אני אתן לך. הנה, קחי כרטיס ביקור."
"תודה," אמרתי. "אני אעשה ממנו פילטרים."

ואני לא אומרת את זה בציניות, או בלגלוג.
הוא לא היה מהגברים האלה, שפשוט לא עניין אותם לענג אישה. הוא היה בו?ר.

בן 28, וכבר לימדו אותו כמה נשים לפני שבשביל שיהיה להן טוב ושמח הוא צריך לשפשף להן "שם", "למטה". אבל הוא בעצם לא הבין בדיוק איפה, ולא הבין בדיוק למה.
בכנות ובסקרנות הוא שאל אותי, "תגידי, ממה בעצם את נהנית שם? אני כשאני משפשף את הזין שלי אני יודע למה זה כיף, אבל מה לך יש שם שזה עושה לך כיף?"

הייתי בטוחה שהוא צוחק עלי, אבל הסכמתי להסביר, ופתחתי רגלים גדול-גדול והראיתי לו את כדור-הפלא שלי, והרשיתי לו לגעת בו קצת-קצת, בעדינות... וגם טיפה יותר חזק, וגם עם אצבע רטובה, ו -כן, אתה יכול לנסות ללקק את זה... ולמצוץ... עוד קצת... עוד קצת, כן...
כן, זה מה שיש לי שם שעושה לי כיף.

מצא-חן בעיני שהוא שאל.

הברזתי מבית-הספר כדי להיפגש עם חברה שלי בכיכר-דיזנגוף. היא לא הגיעה, ואני ישבתי וחיכיתי וחיכיתי. בסוף התחלתי ללכת לכיוון הסנטר, ואיך שירדתי מהכיכר בא מולי בחור - חמוד - עם עיניים נוצצות - וכשסובבתי את ראשי להסתכל אחריו ראיתי שגם הוא סובב את הראש - ומבטינו נפגשו - שוב, והוא הושיט יד עם כרטיס. לקחתי את הכרטיס והפכתי אותו, ולא היה כתוב עליו כלום.
"מה זה?" שאלתי.
"סתם", הוא צחק, "רציתי שתעצרי..." הוחנפתי.
"איך קוראים לך, מותק?" הוא שאל. אמרתי. הוא גם אמר לי את שמו.
"את רוצה לבוא איתי?" הוא שאל. לא, הנדתי בראש, לא בטוחה למה הוא מתכוון. קבעתי עם חברה שלי, הסברתי, ליתר ביטחון, למרות שזה לא היה מדוייק.
"אז מתי ניפגש, מותק?" הוא שאל בצער אמיתי, ועיניו הירוקות חייכו אלי.
"ביום ראשון," אמרתי, מחשבת במהירות שאוכל בקלות להבריז שוב מבי"ס, יש כמה שיעורים לא חשובים.

הייתי בת חמש-עשרה.

ביום ראשון הגעתי לכיכר בשעה שנדברנו, והוא לא היה שם. הבאתי ספר, וישבתי וקראתי. אז עוד היו שם "ילדי פינגווין" פאנקיסטייים, עם בגדים שחורים ושיער קיצוני ואני קצת רציתי להיות כמוהם.
"מה נשמע," התיישב לידי בחור אחד, בבגדים פשוטים, לא מוכר.
"בסדר, אני מחכה פה," אמרתי, והוא הנהן: "אני רואה. למי?" סיפרתי לו. היה לו מבט מודאג. הוא שאל אותי אם אני יודעת מה שאני עושה. ברור שלא, חשבתי, אבל הנהנתי: כן. דיברנו עוד קצת.

אחרי חצי שעה הוא הגיע, עם שתי בחורות על זרועותיו, וריח חזק של אלכוהול. היה בוקר. צהריים. אמצע היום. 12.
"בואי," הוא ניסה למשוך אותי בזרועי, אבל אני לא רציתי לבוא איתו.
"אתה שיכור," אמרתי לו. הבחור שישב לידי הנהן בהסכמה. "אני לא באה." הוא הניף יד מבטלת והלך. נשארתי לשבת, קצת מעורערת.
"טוב שלא הלכת איתו," אמר הבחור הנחמד. שתקתי.

אחרי עשר דקות הוא חזר שוב, לבד.
"אני מצטער," הוא כרע על ברכיו לפני, וחיוך ממזרי בעיניו. "תבואי איתי..." אז קמתי והלכתי איתו, לא שולחת אפילו מבט אחד אל הבחור הנחמד והדאגן שישב לידי.

ללא רחוק מהכיכר היה בניין שרוב הדירות בו היו נטושות. הוא הוביל אותי בזרועי אל אחת הדירות והוריד אותי בנחת לשבת על מזרון מלוכלך מונח על רצפה מלוכלכת עוד יותר.
הוא נישק אותי. התנשקנו. הוא סיפר לי על בחורה שהכיר באילת שנסעה איתו לתל-אביב ואיך הוא "עשה לה באצבע" דרך בגד-הים כל הדרך וגם על החוף בת"א. שתקתי, כי לא הייתי בטוחה למה הוא מתכוון ב"עשיתי לה באצבע". אני יודעת שלא כולן ככה בגיל חמש-עשרה, אבל ככה אני הייתי.
הוא פתח לי את הרוכסן של הגי'נס וליטף את התחתונים שלי. אני חושבת שאז הבנתי שהוא לא רוצה שרק נתנשק ואולי גם נצא יחד לסרט ונהיה זוג. אז אמרתי לו, "לא."
"מה לא, מותק," הוא התנשף מעלי, מתחכך בי.
"אני לא רוצה שנשכב, אני לא רוצה לשכב איתך," אמרתי.
"אין בעיה," הוא אמר להקלתי, "רק נתמזמז קצת, בסדר?" לא הייתי בטוחה אם זה בסדר או לא, ורק הסתכלתי עליו.

זה נמשך עוד קצת זמן כשהוא מתחכך בי ואני מנסה לצמצם את עצמי לפינה, ולפעמים מנסה להנות זה - נותנת לו לנשק אותי בריח של סיגריות, עושה קצת דברים שהוא מבקש.
"אני רוצה שתרדי לי," הוא אמר. לא הבנתי. "אני רוצה שתמצצי לי את הזין, אני רוצה לגמור לך בפה." איכס, חשבתי, ועם הראש עשיתי, לא. הוא תפס אותי בשערות והוריד את הפנים שלי לזין שלו. צעקתי: "די!" אבל השפתיים שלי כבר נגעו בזין שלו. "טוב, בסדר, הנה, די," הוא אמר, ומשך את הראש שלי בחזרה למעלה.
"אני רוצה לגמור לך בציצים," הוא אמר, וזה הגעיל אותי נ ו ר א. "אני רוצה לגמור לך בציצים," הוא אמר שוב, ותפס בחולצה שלי ומשך אותה למעלה, והוריד את החזיה שלי בכוח.
"לא, לא," אמרתי, בהתחלה בשקט, ואח"כ בקול - "לא, לא!"
הוא הוריד את החולצה שלי ואת החזיה שלי ודחף את הזין שלו בין השדיים שלי. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי זין של אדם מבוגר וזה היה מגעיל. "אני רוצה לגמור לך על הפנים," הוא אמר, ואני צעקתי, "לא, לא, תפסיק!" שמענו רחש מבחוץ והוא אמר, "שיט", וגמר לי בין השדיים. הוא הסתכל עלי רגע, כמעט הקאתי, ואז עם היד מרח את הזרע שלו על החזה שלי.

הוא התרחק ממני ואמר, "תודה מותק," והתחיל לכפתר את מכנסיו והדליק סיגריה. שוב היה רחש והראש של הבחור הנחמד שפגשתי קודם הציץ בדלת: "אה, את פה?" קפצתי אליו והסתתרתי מאחוריו. "בואי נלך," הוא אמר, ואני צעדתי בשתיקה אחריו. בחוץ הוא נתן לי נייר-טואלט וניקיתי את עצמי.
"את בסדר?" הוא שאל. כן, הכל בסדר, אמרתי לו כאילו כלום. "יופי," הוא הנהן, בוחן אותי.
"את הולכת עכשיו הביתה?" שאל.
"לא," אמרתי, "קבעתי לסרט עם חברים." זה היה נכון.

הלכתי משם. ראיתי זין, חשבתי לעצמי. איזה מגעיל זה. נגעלתי מהריח של השפיך שלו, שעדיין היה עלי. אהבתי את הריח של הסיגריות. לא ידעתי אם לשמוח או לבכות. לא ידעתי אם זה נחשב, שקיימתי יחסי מין.

הגעתי לקולנוע "רב-חן" והלכתי לראות "מלך האריות" עם חברות מהצופים.

בסוף הדייט הראשון שלנו הוא הסתכל לי בעיניים במבט עמוק, חייך חיוך נרגש, לקח נשימה עמוקה ונתן לי נשיקה על הלחי.

בסוף הדייט השני הזזתי במהירות את הלחי והנשיקה שהוא נתן לי נגעה בשפתי. הוא אמר, "סליחה", ואני חייכתי ואמרתי, "שטויות".

בסוף הדייט השלישי הזמנתי את עצמי אליו לדירה לשמוע תקליטים, והכרחתי אותו להראות לי את אתרי הפורנו החביבים עליו. כשנשכבתי עליו בלי חולצה ונתתי לו לשחק לי בציצים, הוא אמר לי בעצב, "אין לי קונדום". סלחתי לו; הרשיתי לו להמשיך לשחק לי בציצים, ואפילו לפתוח לי את הריצ'רץ' של המכנסיים. הוא ליטף את הכוס שלי דרך תחתוני התחרה ואמר, שהוא תמיד תהה איך זה מרגיש. שאלתי, "מה, כשמלטפים לך את הכוס?" והוא ענה, "לא, לגעת בתחתוני תחרה," ומייד במבט שלו ראיתי שהוא התחרט על מה שהוא אמר.

בדייט הרביעי משכתי אותו לתוך השמיכות של מיטתי הירושלמית, ועוד לפני שהסיר את תחתוניו לחש לי באושר, "יש לי קונדומים, הבאתי." *
* הערה על קונדומים: "דורקס" הם הכי יקרים, ואני מוצאת שהם טיפה יותר קטנים מקונדומים של חברות אחרות, ויש הרבה גברים שהם לוחצים להם, גם כאלה עם זין ממוצע בהחלט. מסקנה: גברים מוכנים לשלם בשביל שיוכלו להגיד, "נראה לי שהקונדום הזה קטן עלי".
"אני רוצה שאת תלבישי לי את הקונדום," הוא אמר באסרטיביות, ואני עשיתי את המוטל עלי, רק שנזדיין כבר, לעזאזל. ודווקא היה נחמד, ואפילו לא נגמר מהר מדי. והוא מהר מאוד ובשמחה גילה איפה הדגדגן ואיך משתמשים בו (הוא ידע שתיאורטית יש דבר כזה).
ובסוף הוא אמר לי תודה. תודה! איזה מתוק.
"את יודעת," הוא המתיק סוד על אזני, "עד עכשיו הייתי בתול." המהמתי.

כאילו, דה.