אתנחתא

לא את אהובי, ששכב על הדשא וראשו על ברכי. לא את הג'וינט שהחזקתי ביד. לא את ההוא שישב מולי; פעם החלפנו מילים אדומות, אבל היום כל אחד מאיתנו בזוגיות אחרת. לא את החתולה, שהקולר שלה זהה לשלי. לא את החזייה שלי מבעד לחולצה השקופה. לא את הבטן שלי, שארבעה קילוגרמים כבר התרוקנו ממנה.
את העיניים שלי, מושפלות. את המשקפיים שלי, מסגירות. את השיער שלי, מגולגל, וגם כמה שערות שיבה. "סליחה על האיכות, בדרך כלל אני לא מצלם עם פלאש". האור הלבן חושף. קלוז-אפ על הפנים שלי: עגולות, מלאות.

כל הנקבוביות פתוחות.