לפני 21 שנים. יום שבת, 16 ביולי 2005 בשעה 12:38
אני לא.
אני שונאת לחכות, ובאופן כללי אין לי הרבה סבלנות.
אבל אני אוהבת שמחכים לי.
אחת הפנטסיות החביבות עלי היא הציפייה.
לחכות, המתנה, ציפייה. מה ההבדל?
ובכן, בעיני,
1- לחכות: למשהו שבטוח יגיע.
2- להמתין: לחכות + סבלנות.
3- לצפות: אוי, זה להמתין אבל בלי לדעת מה יהיה. זה כשיודעים מה רוצים שיהיה, אבל לא בטוחים מה יקרה. למשהו שלא בטוח אם יגיע, אבל בסבלנות...
לציפייה - אותי צריך יהיה לאלף. בקושי אני מסוגלת לחכות בשקט.
ולפנטסיה שלי:
מצפה לי, בלי לדעת אם אבוא, אם אחזור, אם בכלל, ומתי. מצפה לי כמו שאמרתי לחכות – בתנוחה מסוימת, עושה משהו או נמנע מלעשות. ובלי הגבלת זמן.
בסוף אני אבוא, הרי.
אבל רק אני יכולה להיות בטוחה בזה. ואולי אני כל-כך מקפידה להציג את האפשרות שיתכן והציפייה הזו תתארך, תתארך, אולי עד אין-קץ – עד שאני בעצמי כבר לא משוכנעת אם אחזור. ואז, כשאשוב, זו תהיה הפתעה גם לי.
מצפה לי – רצוי בעיניים עצומות, רצוי יושב, רצוי בידיים קשורות. אבל יכולות להיות לזה כל מיני וריאציות.
חשובה הצ י פ י י ה. חשובה המוטיבציה לעשות את זה מלכתחילה. חשוב שאדע, שזה רק בשבילי. שאני יכולה ללכת ולחזור מתי שאני רוצה. ושזה בסדר. עוד תהיה שם.