אתנחתא

העובדה שיורד שלג בירושלים זיכתה אותי ביום חופש מהנה במיוחד, כאן בתל-אביב הסחופה. מזל! מזל שאחד מימי-העבודה הירושלמיים שלי הוא רביעי.
וזה גם ממש הגיע לי אחרי שבוע-הסיוט שעבר עלי.
קרן-אור שהביאה לי הרבה חיוכים רחבים בתוך הסיוט הזה היתה הצלה בלתי-צפויה שהגיע אלי דרך AliceWonders (כמה תודות אפשר להיות חייבת לאישה אחת?!) ודרך נילי ונילי, בזכותן הבוס שלי עוד איכשהו חושב עלי טובות.

דברים טובים באו לי מהכלוב. אהבה, אהובי, זהות מינית, ג'וב, חברות. לא רע.

אז קמתי היום בשתים-עשרה בצהריים במקום בשש וחצי בבוקר. אכלתי ארוחת בוקר עתירת סוכר ופינוקית ביותר, ושתי בטטות זוהרות בכתום לארוחת צהריים מאוחרים. אני רובצת מול המחשב ורואה פרקים של "חוק וסדר", ואהובי - למרות שהוא מרגיש לא משהו - מגיע אלי חרף הסופה המשתוללת בחוץ להתכרבל קצת איתי ועם החתול.

הייתי יכולה לעשות היום את כל הדברים שאני תמיד דוחה ואומרת שאני צריכה יום פנוי בשבילם. הייתי יכולה לשטוף כלים, לקפל כביסה, לארגן את הניירת, למיין את הספרים.
במקום זה אני רואה "חוק וסדר".
נשארתי בפיג'מה עוד ארבע שעות אחרי שקמתי סופית, ועדיין לא הסתרקתי. נכון, אני צריכה את זה. נכון, היה לי שבוע מאוד עמוס ומחורבן במיוחד. נכון, זה כיף להיות בחופש. ובכל זאת.

אני חושבת שלא סתם אני עובדת כל כך הרבה. אני ממש מרגישה חסרת-תוחלת כשאין לי עבודה לעסוק בה. אני זוכרת את הימים הללו בשנה שעברה, כשעבדתי בצורה חלקית ביותר. איך לחרדות מחוסר-הכסף הצטרף שעמום גדול וארוך, יחד עם חוסר יכולת לקום מהספה ולהיפרד מהמחשב, ואיך כולם יחד חברו לדיכאון שמעטים הבחינו בו (אני אדם מתפקד ביותר) אבל אני חשתי אותו במלוא-עוצמתו.

אני רוצה חופש, אני לא יכולה להתמודד איתו.
אני צריכה חופש מובנה.

במקום זה אני מאוננת. משום מה, אני לא מצליחה לגמור.
הפנטסיה הרגילה שלי איבדה מעט מעוצמתה, אין לי די מוטיבציה לפתח פנטסיה חדשה ברגע זה, כל הסוללות שבבית ריקות ואין סיכוי שאני יוצאת לסופה לקנות אחרות.
אז קשה לי לגמור, ואני מתהלכת בתחתונים לחים וכוס תפוח, ומפנטזת עליו - והוא במיטה שלו, רחוק וקצת חולה.

גם כשיש לי חופש, אני צריכה עוגנים: מישהי לפגוש, משהו שאפשר לעשות רק בשעה מסוימת. כדי לארגן לי את היום. אני מכירה את כל הכללים לעובדים מהבית - לקום בבוקר ולהתלבש כאילו את הולכת לעבוד בחוץ, לאכול מסודר, להפריד בין שולחן האוכל לשולחן הכתיבה... הכל נכון, שום דבר מזה אני לא עושה.

אז היה לי יום כייפי, כרבולי וחמים.
האם אני רוצה שגם מחר יהיה כזה?
כן.
ולא.