בניסיון להתגבר על הצורך לאכול משהו משמין בכל פעם שמשהו קשה או מתסכל קורה, עברתי להשתכשך באמבטיה, עם שמנים ארומטיים, נרות, ספר וכוס תה. סתם ככה, באמצע היום - אפילו בשעה מופרכת כמו שלוש בצהריים - שעה שבה אני אמורה להיות עסוקה בכל מיני דברים.
בפעם האחרונה מילאתי אותה קצת יותר מדי וכמה דקות נעימות עברו כשצללתי עם אזני בתוך המים, והאזנתי לעודפי-המים שנשאבו דרך הפתח הגבוה באמבט אל הביוב, זורמים להם למטה.
ונזכרתי, אני יכולה לצוף. עזבתי את דפנות האמבט הצר, וגופי התרומם, ורגע אחד הייתי מעל המים, ורק הם נשאו אותי.
אחרי שסיימתי את הספר והתה שבכוס הצטנן, הוצאתי את הפקק והאמבט החל להתרוקן. עשיתי תרגיל נוסף - מחצית המים שהיו קודם - ועדין אני צפה. והמים המשיכו לזרום החוצה, רבע מהכמות הקודמת - עדיין צפה.
מה המינימום שצריך בשביל לצוף? אני יכולה לצוף בים הגדול, באגם, בשלולית, באמבט. אני רוצה לצוף על כוס מים, על פקק מלא. אני רוצה לצוף על טיפה. אני רוצה ללקק את אצבעי ולגעת בה בגבי ולצוף על טיפת הרוק הזעירה שנגעה בי.
הכיוון של המים הוא למטה. הם ישאו אותי עליהם למעלה.
לפני 18 שנים. 29 בדצמבר 2005 בשעה 8:40
