אתנחתא

כותרת משנה: גם לי יש מה להגיד על פרשית פיצול האישיות.


זה הכניס אותי למצוקה.
זו ההגדרה שאני יודעת עכשיו לתת לזה. בהתחלה לא ידעתי.

אחרי כמה רגעים של תדהמה הנחתי לזה, כמו לכל שרשור אחר שקראתי פה. אבל זה לא הניח לי.
למשל, מחשבות: פיצול אישיות? זה תיאור אמין של זה? האם מי שסובל מכך יודע על כך? יכול להחליף זהות מבחירה? יכול לקיים חיים תקינים ונורמליים - לאהוב, לעבוד?
וגם ציניות: איך היא בטוחה ש"דיר פרודנס" היא לא גם אחת מהיישויות החיות בתוכה? היא כתבה "שש" - נו, אם סופרים את כל המשתתפים/ות, מגיעים בדיוק לשש. וגם - זה אחלה תירוץ כדי לצאת מהארון עם הניק הכפול שלך.

יותר מכל הרגשתי שמדובר בפורנוגרפיה. פורנוגרפיה - בהגדרה שלי - היא כל מה שדוחפים לי לפרצוף כך שאני לא יכולה שלא להסתכל בזה, וזה משהו שלא ממש נעים להסתכל בו אבל גם קשה להתעלם. וזו היתה פורנוגרפיה לפי ההגדרה הזו. לא יכולתי להחליט לא לקרוא את השירשור, או לא לעקוב אחריו. לא באמת רציתי להסתכל, אבל לא יכולתי אחרת. זה היה המקור העיקרי למצוקה שלי.

אני מודה שכל השאר לא באמת עניין אותי. סיפורי ההטרדות שהיו או לא היו - זה חבל, אבל זה בינהן. וגם פיצול האישיות, למעשה, ממש לא עינייני.

אבל לא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. וזה גם בא לי בחלומות.

כך קרה שהאמפתיה שלי התבזבזה.
תחושות ההערכה שהיו לי כלפי הבלוגים של כל הנוגעות בדבר וכתוצאה מכך גם להן נמוגו והתחלפו בתחושה של כעס. על "השיתוף האמיץ" הזה, שהוא מיותר לטעמי. על הפורנוגרפיה הזו.
אחר-כך כעסתי על עצמי, על כך שזה מזיז לי בכלל.
אחר-כך חשבתי, שזה המחיר. אם אני נהנית להציץ לחיים של אחרים דרך הפרסומים שלהם, אני צריכה להביא בחשבון שאולי אקרא דברים שיהיו לי קשים.
(בכלל, זה המחיר בלהיות באינטראקציה עם אנשים: לפעמים זה משפיע גם בלי שרוצים.)

אני חושבת שמה שהכי בא לידי ביטוי בכל הסיפור הזה הוא הצורך של המשתתפות בו בחשיפה. אבל לטעמי, היא היתה מיותרת ומוגזמת. אני מרגישה כמי שהיתה תחת התקפה.

חבל לי על האמפתיה המבוזבזת. הצורך העיקרי שלי עכשיו הוא להתנער, להעמיד פנים שזה לא היה, למחוק את העקבות של זה מהמחשבה שלי.