אתנחתא

לילה, דוהרת מירושלים לת"א יחד עם ג', חבר מהאייקידו. עוצרים יותר מדי פעמים בדרך - לתדלק, לבדוק אורות, לקיוסק (שתיה), לאסוף בת-דודה, שוב קיוסק (סיגריות), לאסוף חבר שלו, כספומט, עוד קיוסק (שוקולד). לא נורא, אנחנו אומרים, הכי הרבה נפסיד את מופע החימום, כבר די נמאס מ"מטרופולין" גם ככה.

כשמגיעים, כל ההאנגר מתוכנן לאנשים שמתכוונים להיות שם עד הבוקר (אנחנו) - שתיה, קפה, ואפילו סנדוויצ'ים. וכשר. כשר?! כן, מסתבר.

לא הפסדנו את מופע החימום, וכשהם עלו בסוף - לבמה שלא היו עליה גיטרות ותופים, אלא שורה של מחשבים ניידים וסינתיסייזרים - היינו כל-כך חמים, מחוממים טוב-טוב, ורק מחכים שזה יתחיל.

כמו בימים של פעם, ב"דינאמו-דבש", מוזיקה אלקטרונית חמה, חכמה, סוחפת, מתוחכמת וקליטה, מהירה-אש, שמרימה אותי מהרצפה לשמיים ולא נותנת לי להפסיק לזוז ולרקוד, טרק אחרי טרק של אושר.

Cokldcut ]b[ זה השם, מי שלא היה - הפסיד את המסיבה הכי טובה בעיר.

והנה זה הם:

שווה לגלגל שמאלה לאלבום "Let Us Play" ולהקשיב לשיר מס' 12 , שמדבר על סקס.
"Everything you always wanted to know about... ... ... mmmmmm.... oh... oh.. mmmmm... oh...ah... uh.... mmmmm... but were afraid to ask"