היום נתקלתי בסיפור של עצמי במגזין - "מחטים: אני, אתה והוא"(זה נחמד, המופעים הרנדומליים של סיפורי המגזין, אבל מתי יהיו כבר סיפורים חדשים? יאללה גם לעצמי, לעבודה). נזכרתי שלקח לי כמה ימים לכתוב אותו כי הייתי נורא מחורמנת בזמן הכתיבה ובכל פעם הפסקתי כדי לאונן.
קראתי את הסיפור ושוב קצת התחרמנתי ממנו (זה הכי טוב כשאת כותבת את הפנטסיה של עצמך; ככה זה ב ד י ו ק כמו שאת רוצה). אבל תהיתי מה מחרמן אותי בו כל-כך, מחטים זו בכלל לא הפנטסיה שלי, בכלל לא בא לי על כאב מהסוג הזה, אין לי שום כוונה להכניס אדם שלישי לזוגיות שלנו, לא מפנטסת על הדאנג'ן... אז מה?
מה שהכי מחרמן אותי בסיפורים אירוטיים (ובגלל זה אני מעדיפה אותם על סיפורים פורנוגרפיים) זה תיאורים של קשר ושל אהבה. כל התיאורים שקשורים לחום, לחיבוקים, מבטים אוהבים בעיניים. התיאור של המבט האוהב הרבה יותר מגרה אותי מאשר התיאור של החדירה, של ההצלפה, של ההכפפה.
אני בוחנת עם עצמי מה מגרה אותי, מה מתחיל את הזרימה, מה מפעיל אותי מינית ורגשית.
דברים שמגניבים אותי, ואני אוהבת לשתף אותם במין שלי - אבל לא מגרים אותי כשלעצמם: בגדי ויניל ומחשופים, נעלי פטיש, צעצועים - בכלל כל ה"לוק" של סאדו.
דברים שתמיד, לא משנה מה, יגרמו לי לנזול - לפחות קצת: נשיקות בצוואר, נשיקות בפטמות, נשיקות בבטן התחתונה בדיוק מעל לכוס, ליטף סמכותי על עכוזי.
דברים שמעוררים אותי - רגשית ולכן גם מינית: בילויים. כיף במשמעותו הטהורה והבנאלית, כמו שזה בשבילי: מועדונים עם מוזיקת ג'אנגל מהירה, לשפשף את הרחבה עד הבוקר, לרקוד בלי יכולת להפסיק, לרוץ בים אל תוך המים, תערוכה טובה, להתרוצץ בפארק, בכלל לעשות תנועות גדולות.
דברים שקשורים לזוגיות, שבלעדיהם אין סיכוי שאתחרמן: האהבה שלנו כמו שהיא משתקפת בעיניים, לשכב עירומים ולשוחח בידידות (הומאז' לפנחס שדה), להתלטף סתם ככה, להעריץ את הגוף ולהנות ממנו.
מין, מה זה בכלל, אני לא יודעת. ממה זה מורכב, למה לפעמים הוא קיים ולפעמים הוא נעלם.
לפני 17 שנים. 13 ביולי 2006 בשעה 15:12