לפני 20 שנים. יום רביעי, 4 באוקטובר 2006 בשעה 7:01
רוצים לגעת, רוצים לאהוב, רוצים לחבק, רוצים קשר.
וזה כל-כך מרגש כשזה גלוי.
האיש הזה
וזה הישראלי שהציץ ולא נפגע, שהרים את הכפפה והנחית אות בכיכר-רבין שלנו: הוא חובק חבוק-היטב ותודה לו על כך שהעלה דמעות של גיל לעיני על הבוקר:
יש לו כזה חיוך של מותק.
ואם לא לחבק זרים, אז חבקו מוכרים.
אני ממשיכה את המסורת השיאצו-צופית עליה אני מתחנכת: חיבוק אחד ליום, יביא את השלום!
בוא אהובי ונתחבק, דחו?ף.
{{{{ }}}}