רוצים לגעת, רוצים לאהוב, רוצים לחבק, רוצים קשר.
וזה כל-כך מרגש כשזה גלוי.
האיש הזה http://www.youtube.com/watch?v=vr3x_RRJdd4 יצא לקמפיין חיבוקים. הוא עמד ברחובות עם שלט המכריז "חיבוק חינם" והעניק אותם לכל דורש. היו שהתביישו והיו שנענו, והיו שלקחו ממנו את השלט והחלו גם הם להעניק חיבוקים. נשמע קיטש? אולי, אבל לא להאמין כמה שזה מרגש. וכמובן שבשלב מסוים ה"חוק" התערב, אבל הסוף היה טוב. שלוש דקות של עונג מובטחות למי שמקליק. ספרו לי איך היה.
וזה הישראלי שהציץ ולא נפגע, שהרים את הכפפה והנחית אות בכיכר-רבין שלנו: הוא חובק חבוק-היטב ותודה לו על כך שהעלה דמעות של גיל לעיני על הבוקר:
http://www.notes.co.il/carmel/23692.asp
יש לו כזה חיוך של מותק.
ואם לא לחבק זרים, אז חבקו מוכרים.
אני ממשיכה את המסורת השיאצו-צופית עליה אני מתחנכת: חיבוק אחד ליום, יביא את השלום!
בוא אהובי ונתחבק, דחו?ף.
{{{{ }}}}
לפני 17 שנים. 4 באוקטובר 2006 בשעה 9:01