אתנחתא

הלכנו יחד לחנות של חומרי בנין וקנינו טבעות ברזל, ברגים ארוכים במיוחד ודיבלים.

כשהגענו הביתה הוריתי לך להתפשט.

ביקשתי ממך להביא את כל הציוד שנצטרך – סרט מדידה, מקדחה, עיפרון סימון… בנתיים ישבתי בבגדי על הספה.

זזת בנחת, מביא מהמטבח וממרפסת-השירות את כל מה שנראה היה שנזדקק לו, עורם הכל על השולחן הקטן בסלון. הנחתי כרית גדולה על הרצפה וסימנתי לך להתיישב עליה. עירום, זקוף, מביט בי. התחלתי לפסוע בחדר, עיפרון הסימון בידי, מסמנת נקודות ואיקסים קטנים על הקירות.

לבסוף ניגשתי אליך וכרכתי על ידיך את אזיקי העור. הסתכלתי בי בתודה, ואני גחנתי אליך ונשקתי על שפתיך. "עכשיו קום, נתחיל כאן" אמרתי, ובאת אחרי, עירום, אוחז במקדחה ביד אחת ובשקית הברגים ביד השניה. הצבעתי על שני איקסים שסימנתי על הקיר: "את הטבעות לכאן."

חיברת את המקדחה לחשמל וקירבת אליך כיסא, להניח עליו את הדברים. "רק רגע", אמרתי, ונתתי לך סימן. עזבת הכל, הנחת ידיך על הקיר, והפנית אלי את ישבנך. "רגע, לפני שמתחילים"" אמרתי, ובכף-ידי הפרושה הכיתי בלחיי-ישבנך שלוש פעמים, בחיבה אין-קץ, נהנית מצליל כף-ידי על גופך החשוף. "תודה", לחשת, ואני התרחקתי.

הבאתי כיסא והתיישבתי, רגל על רגל, לצפות. ראתי את השרירים בגבך נמתחים ומתרפים כשאתה דופק בפטיש קלות כדי לסמן את החור, ואמר מתחיל לקדוח. אהבתי לצפות בתנועותיך החלקות, המחושבות, כשאתה עובד במיומנות, יודע בדיוק כיצד להרכיב את שתי הטבעות הגדולות, הראשיות, לקיר.

לבסוף נשלמה המלאכה. שאבת מהשטיח את האבק שנשר מהקיר המסוייד, ואני הוספתי להתבונן בך. "בוא אלי", סימנתי לך, וניגשת מייד, ירדת על ברכיך מולי וטמנת את ראשך בין ברכי. נשקתי לקודקודך ברכות, והרמתי אלי את פניך: "תודה לך?". חייכת, מרוצה.

"עכשיו נעשה ניסיון," אמרתי. קמתי על רגלי וסימנתי לך לקום. עמדנו זה מול זו, אתה עירום ואני לבושה. הרשיתי לך לפתוח כפתור בחולצתי, ולחשוף מעט את החזיה שלי. שלחת אצבע מהססת אל שדי, ואני התרתי לך נגיעה קלה – ואז אמרתי, "די." הלכת אל הקיר ואני אחריך, מחזיקה בידי חגורה. "היצמד לקיר עם הגב", אמרתי, ועשית כדברי. "הרם ידיים." הרמת את ידיך, פרושות מעט באלכסון מעל ראשך. ניגשתי אליך והקלקתי את טבעות המתכת של אזיקיך אל הטבעות שעל הקיר. חגרתי למותניך החשופים את חגורת העור, וחיברתי שרשרת ארוכה לאבזם. כמה אתה יפה… נשקתי שוב לשפתיך, מוצת בכוח את לשונך: "סאב שלי מתוק…"

אחזתי בשרשרת בידי והתרחקתי. התיישבתי שוב על הכיסא מולך. כך ראיתי אותך: ידיך מחוברות לקיר בטבעות ברזל; עירום, ורק חגורת-עור שחורה למותניך. וממך אלי נמתחת שרשרת ברזל דקה וחזקה. משכתי בה קלות. גופך נמתח אלי, ואתה כמו ניסית לצעוד צעד קדימה, אך הטבעות ריסנו אותך אל הקיר.

חייכת במבוכה. הזין שלך הזדקף. מתוק שלי…

ניגשתי אליך ושיחררתי את ידיך מהטבעות. התחבקנו.

"עכשיו נמשיך," אמרתי. יש עוד הרבה עבודה.