עמוד השדרה הוא החלק המרכזי ביותר בגוף. בלעדיו לא היה לנו גב, הצלעות היו נופלות, והלב היה נשאר בתחתונים.
במשך שנים לא היה לי עמוד שכזה. השתדלתי לרצות את האנושות באשר היא, כאשר כולם היו לפני, ואני המזדחל מאחור.
בשלב מסוים בחיי אמרתי די!
זה לא היה פשוט, ולווה בפחדים,חששות ועוד מילים של רגשות.
עברו בערך שנתיים מאז שהמילה די! נאמרה.
בכל יום אני מגלה עוד ועוד עצמות נהדרות שמחזיקות לי את הגב, מחזקות לי את הלב, תומכות בצלעות, ומשאירות את התחתונים במקום הטבעי שלהן, בארון (-:
היכולת לומר לא, עד כמה שזה נשמע מוזר, היא יכולת ברוכה. פעם לא ידעתי על המילה הזו. לא ממש הכרתי אותה.
-" ניקמן , אתה יכול XXX" , - "כן , ברור".
-"ניקי, יש מצב שאתה XXX" , - "אין בעיה"
תמיד היה כן. גם במחי סבלי האישי.
הפחד שמא אאכזב את העולם, את גיסתו, את השכנה שלו ואת הירח היו טבועים בי עמוק כל כך , שבסופו של זנב הצלחתי להשיג את הזנב של עצמי. פיתחתי שיטות לנשיכתו.
ואז הוא נפל. הזנב.
וגם האסימון. או הטלכרד. בעצם האיי- פון (-:
זה תהליך. תהליך שמתחיל במילה די! , לא עוד !, וממשיך בהבנה שעמוד השדרה שלי הוא החזק מכל. ואין לשבור יותר לב שנשבר. אחרי שהרסיסים אוחדו שוב, אי אפשר לנצח אותי.
בחרתי להיות מי שאני באמת. ובניגוד לשלל הקלישאות, אני נאמן אך ורק לי, לילדיי ולי. (וגם לכלבה המטופשת שלי).
ממלא לי את שק החוויות בחיוכים, לפעמים גם פצעים, אבל בטוח שיהיה לי מה לספר לנכדים.
אם רק האנושות היתה נאמנה לעצמה ולדרך שלה!
