אני עם מישהי בדיזנגוף סנטר, סוג של דייט מוזר שכזה.
(לפני המון שנים עבדתי בהנהלה של הסנטר אז בניגוד לרוב אוכלוסיות העולם, אני מכיר כל סנטימטר של המסדרונות הכי חשוכים שלו). ובכל זאת, אנחנו מגיעים למקום שלא הכרתי.
איכשהו נכנסים למסעדה יפנית, והיא מזמינה משהו, ואנחנו מדברים קצת סוטה, וישיר, ולידנו ישנה מישהו שמקשיבה ומחייכת. הבחורה שאיתי מתקרבת ומנשקת אותי, ולפתע נשפך איזשהו נוזל על המכנסים שלי ועל הטלפון שהיה על השולחן. וזו שישבה וחייכה לידנו ציחקקה לה.
אנחנו עוזבים את המקום והולכים לקת את הילדים שלי מרמת גן.( מה קשור רמת גן...)
למכונית נכנסים שני ילדיי, בת אחותי, שני הורי, ועוד שני ילדים. (יש לי אוטו רגיל)
יש גשם, ואני אומר לכולם שזה המון אנשים בתוך המכונית, אבל מצליחים כולם להיכנס. אנחנו מתחילים בנסיעה ומיד אני מרגיש שהבלמים לא מצליחים לתפקד היטב.
החל מרגע זה, מתחילה ירידה . תלולה. מוזרה. מפחידה. (אין שום זכר לזו שהייתי איתה בד. סנטר).
אני מצליח בדרך לא דרך לשלוט במכונית, מקבל קצת מכות בצד, רועד מפחד, הרגליים כואבות מרוב לחיצות על הבלמים. יש לי גם שני בלמים בידיים (כמו באופנוע. יש לי גם אופנוע ורוב נסיעותי הם בו ולא במכונית).
הירידה לא מפסיקה. היא מטורפת. וזה כביש מהיר עם המון נתיבים ומחלפים. תוך כדי אנחנו מחפשים את היציאה כדי להגיע לגן של האחיינית שלי (היא כבר בכיתה ב') שם אחותי ממתינה לה.
אני מתפלל שכבר תיגמר הירידה, ומרגיש קצת לא נעים מול ההורים שלי שהמכונית לא מצליחה לבלום את עצמה . פחד מעורבב במבוכה וקצת בושה.
לפתע פתאום הירידה נגמרת. ובבת אחת אנחנו נכנסים לשלולית עצומה , מטורפת של בוץ ושפכים וגשמים. המים מגיעים עד לתוך המכונית. אני נרטב ברגליים. מהצד אני מבחין בבית ספר של בנות חרדיות. אנחנו נוסעים במכונית וכבר אין זכר לילדים שלי, רק אני והורי.
ואז עוצרים ואני כועס שמוציאים לי מפה. מוציא את הפלפון שקצת מלוכלך בבוץ ומתחיל לחפש בוויז את הכתובת של הגן של האחיינית שלי.
אנחנו יוצאים ובודקים את הנזק שנגרם למכונית, ומגלים שכמעט ולא קרה לה כלום...
-----
כאן התעוררתי....בלהות!!!
אשמח לדעת פרשנות לחלום הזה, עדיפות לפרטי.
תודה
