|
|
|
זה מה שעולה בי כבר שבוע
מין חרמנות חייתית
יותר מתמיד
ואחרת לגמרי
צורך לכבוש ולהכניע אבל זה מרגיש אחרת
שונה ממה שאני מכיר
ואז אני מבין
זה הישרדותי, אנושי
זה מתוך גזע המוח, הפרימיטיבי
אחרי יותר מחודש במלחמה
אחרי המוות שמסביב
המוח אומר תתרבה
תשרוד
המין שלך צריך לשרוד
ואני נשאר עם התשוקה הזו
לתת לה דרור ולתעל אותה לאישה
או לתת לה להתפשט בתוכי ולהכיל
יוצא הביתה עכשיו, ברכבת
רק המשפט הזה- יוצא הביתה, הזוי
כאילו לא עברו 23 שנה,
וזו כבר המלחמה השנייה שלי
והשירות בלבנון
וכל המבצעים מאז ועד היום
לא הייתי בבית כמעט שבועיים
זה מרגיש חצי שנה
ואני רק רוצה להתקלח
להתפשט
ולחדור למשהי
ולהרדם כשאני בתוכה
זה מה שאני צריך עכשיו
שתתמסרי לגמרי
תתני את עצמך עבורי
שהגוף שלך יזעק למגע שלי
שתרצי לכאוב כדי לדעת באמת שאת עבורי עכשיו
שתרצי להכיל בשבילי את הכאב שלך ושלי
שהתשוקה שלך תנזל מהעיניים שלך כשאת מביטה בי מתפשט מולך
הנשמה שלך תהיה מוכנה אלי
שבתוך ההתכוונות שלך להיות בשבילי
תוכלי להרגיש שאת מוגנת
כי אני איתך
ושבכל הזמן הזה
אוכל לנוח בתוכך
אוכל להרגיש שפוי לרגע
להרגיש שיש לנו שליטה על החיים האלו
לפחות במשהו
אני מגוייס כבר 35 יום
שוב בצבא כאילו לא השתחררתי
יש מלא חיילים שאני אחראי עליהם
ויש להם משפחות וילדים בבית
וגם לי
ואני בדיוק מתגרש והחיים גם ככה הפוכים
ועייפות כל הזמן
וכל הזמן להיות בתפקוד כי אחרת מתחילים לחשוב על מה שראינו
ועל החברה שניפגעו
אז חוזרים למשימות גם בשביל לתפקד
והילדים מתקשרים כשאפשר טלפונים
ופתאום בתוך כל הדבר הזה
אני מרגיש חרמנות
אבל היא אחרת
אני לא מכיר אותה ככה
כאילו אני לא באמת חרמן ולא יכול ממש לחשוב על זה
אבל בהפוגות אני בורח למחשבות על סקס
על כיבוש אישה
על ההתמסרות אלי על תשוקה אלי , אליה מישהי כלשהי
כאילו הצורך הוא פשוט להרגיש חיות
חיים
מין אסקפיזם הכי זמין ואוטומטי בגוף, החרמנות
בשביל שהראש לא ילך למקומות אחרים
פתאום העלתי כאן תמונות
למרות שאף פעם לא
מציאות מוזרה שכזו
תמונות , להרגיש רגע משהו אחר ....
https://thecage.co.il/coppermine/index.php?cat=97129
הילדים שלנו, שלי ושלה
היו שווים הכל
זו מחשבה מעניינת
שהיינו צריכים להיות יחד
ולסבול יחד
ולעבור את כל מה שעברנו
שבכל מצב אחר אין סיכוי שהייתי מסכים לעבור
בשביל להביא אותם לעולם
זהו, רגע של רגשנות, שלא יעלה לכם
חוזר לקשור מישהי
אז אני חופשי
וכלכך הרבה זמן לא נתתי דרור לחשקים שלי
ויש כלכך הרבה טעינה בגוף ובנפש, שאני יכול להאיר את גוש דן
ואם תיפול לידי המסכנה שתפתח את הסכר-
צונאמי זה זרזיף לעומת מה שאנחנו נחווה
*זאת לא הזמנה רק דוח מצב
ברור שזו הזמנה....
זה מדהים כמה מהר וכמה פעמים זה קורה
המעבר הזה בין רגשות
ביום אחד בשעה אחת
עוברים בין כעס וטעינה
לפחד
לחמלה והבנה
לשמחה והתרגשות
ושוב כעס
ואז חיבה
וכעס
ואז רעב קצת
ושוב רוגע
וגם אצלה - היא שונאת אותי, היא רוצה אותי, היא מכירה בערכי, היא בזה לי, היא זוכרת מי אני ושוכחת מיד
אבל השחרור הזה
הלהיות נאמן לעצמי לפני הכל
וההבנה שאם אני נאמן לעצמי זה לא על חשבון מישהו אחר
זו חוויה מדהימה
אז אנחנו ביחד הרבה שנים
שני עשורים
עברנו הרבה ביחד
אומרים שכל זוג צריך פעם ב7 שנים לעצור
לעצור
ולבדוק איפה הם עומדים, האם הם עדיין באותו החוזה או שהדברים השתנו וצריך לנסח מחדש
אנחנו לא עשינו את זה
לא ב7 הראשונות ולא בשבע השניות
והתרחקנו כלכך, אני נסחפתי עם הגלים אל הים הגדול המסעיר והמפחיד והמרגש
היא, נשארה על החוף אולי אפילו כבר נסעה הביתה מזמן ולא חיכתה לי אפילו.
ואני אוהב את המים את ההתרגשות את החיות
להרגיש את האנרגיה הזו של החיים
פועמת דרכי
אז די, עכשיו מפרקים
לאט, זה כואב, זה מפחיד, יש השלכות...
אבל ואווו להיות חופשי לשחות עם הגלים
אין תחושה טובה יותר
אולי אפילו אחפש לי גורה לאילוף... החיים הם כיף סך הכל
סוף סוף מתגרשים
https://youtube.com/shorts/3UHKMjYNbDw?feature=share
אז מה אם היא לסבית
אולי נוכל להיות חברים טובים?
