|
|
|
ניהול משאבים
זמן , כסף, מרחב , רגש.
ורומן דורש משאבים, ולנהל אותם.
לא סתם קוראים לזה לנהל רומן.
לא כל אחד יכול, רק מנהלים.
אין כזה דבר מתכנת רומן או הנדסאי רומן או איש צוות רומן.
רומן מנהלים.
ואני יש לי מספיק על הראש, עסק ולקוחות וכספים ונסיעות ומשפחה וילדים ותחביבים וכל אלו דורשים ניהול, ומשאבים
אז לנהל רומן?
ואז הבנתי,
דרושה מזכירה!
שתנהל לי את הרומן
דרישות התפקיד:
(תשלימו לבד חבורת סוטים)
בישבן שלך , מכות
כשאת על ארבע כי זה כנוע ככה
וסטירה
ולמשוך בשיער ולצבוט בפיטמה
ולרתק אותך מתזוזה חזק
בגופי
ולחדור אלייך פנימה
עד שתבכי כבר החוצה את כל מהשסותם לך את הנשימה
עד שתשחררי כבר כאב עם דמעות
ואז
אז אשק לך ואחבק ואגמור בתוכך
ונהייה
כשאבוא אלייך
תהיי קשוחה ולוחמנית
המגן מוחזק היטב
כף היד מלטפת את ניצב החרב
מוכנה לשליפה
שיניי הכלבה חושפות לשון עוקצנית
ואני
אלטף במבט את לחייך, אולי בכף ידי.
ואתיישב מולך ברוגע
ואמתין
וארגיש את ליבך נדרך
ואמתין
ואשמע את מוחך בשחיקת גלגליו
ואמתין
ואז אומר לך די
ואורה לך לחדול להניח הכל
ולפשוט את עצמך מולי
חשופה
ואנעץ מבטי בתוכך
ותראי בו מקום ומיכל
וחומה ושומר במגדל
ותרפי
ותנוחי
לרגע
צאו אתם עם מטרייה היום
הירוק היום ירוק מאוד
והאפור היום אפור מאוד
וקצת שחור ואין לובן בעיר
והנסער היום נסער מאוד
והעבר היום - עבר מאוד
קצת עתיד, ואין הווה באוויר.
ועוד לא קל לנשום, ועוד לא קל
לחשוב מול הרוח
ומאוד לא פשוט לחכות
הסערה נוגעת בריסים,
ומשתבר כל רגע לרסיסים
אך הירוק היום ירוק מאוד.
לאה גולדברג - למחרת
(כמו כן זאתי צודקת....)
התעמלות בוקר
כפוף ראשך ואל תרים אותו יותר
תן לזרועותיך הכבדות ליפול
שים ידך על ליבך שכבר עומד להישבר
רד לאט ושכב פרקדן על עפרך
פלוט את האוויר ואל תנשום שנית
תן לעצמותייך להגיע אל המנוחה
אז רוץ לקראת סופך
בריא ורענן
ידיים שלב - שלוש ארבע
עיניים עצום - שלום ארבע
והופ, הופ, הופ.......ודי !
שים ידך הימנית על הסנטר
והמוח הקטן על הארוך
שכב לך בשקט והנח להם להתקרר
משוך גווך למטה אל האדמה
גע במצחך בעשבים קטנים
אל תסמוך ידיך לצדדים
כי אין לך על מה
אז רוץ לקראת סופך...
כפוף ראשך ואל תרים אותו יותר
תן לזרועותיך הכבדות ליפול
שים ידך על ליבך שכבר עומד להישבר
חנוך לוין
כי מה שאני צריך עכשיו זה פורקן.
צריך לקשור את ידייך בקשר מוט כפול לרגלים הקדמיות של הכיסא הישן, החורק, שהעץ בו כבר משופשף.
קשורה כפופה קדימה מעל המשענת שמשאירה לך סימן אדום של עור משופשף בבטן.
הרגליים מהודקות לרגלי הכיסה האחוריות, מקובעות לאורך כל הקרסול.
החזה מונה על הכסא ויש לי גישה למשיכת הפטמות מהצד.
התחת שלך חשוף מולי, לא מפוסק מספיק לטעמי אבל מוכן להצלפות
אני נעמד במרחק המתאים מכוון את זוית ידי האוחזת בשוט
מרפרף איתו על עורך כמתריע לפני המכה.
ואת נושמת מכינה את עצמך
ואני זקור ומוכן כבר למה שיהיה בהמשך.
ככה אני צריך עכשיו
אבל דווקא הלילה את לא זמינה.
(כן אני יודע שבכותרת כתוב הפוך מהתקרה אבל הוו לא עמד בעומס ונפל ואני מנסה להיות מציאותי בפנטזיות שלי)
Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,
And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.
I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I—
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference.
רוברט פרוסט
אה כן אני זוכר גם ש המורה עשתה לי ביד פעם
הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש
פתאום חלון לאט נפתח בחשכה
אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד
אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה?
אמרי מדוע העולם כה זר עדין
ואש ומים מביטים בו מכל צד?
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד?
אמרי מדוע את מעוף ורעד רב
כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב?
אלתרמן
מתוך שיר משמר
