בלוגים זה המקום שלנו .
בלוגים זה המקום לברוח, המקום שהכל יוצא, המקום שהוא שלנו ורק שלנו ,
הרבה זמן לא נכנסתי לכתוב אבל קורא מה שחלק ממכם כותבים אחת מדברת על זה שכולנו בדס"מ ונילים "לכאורה" האחרת כותבת על הגבר שלה שפגע בה . האחר כותב על מחסור בזהות מינית האחר סתם מנסה להעצים את עצמו בתור שלוט .
אבל לא יודע אחרי קריאה מרובה אני מסתכל על כל זה, וחושב.... שבחיים אין ממש טוב ורע, אין ממש קבלת החלטה, אין ממש דרך חדשה ,בסופו של דבר החיים הם כמו עיגול עיגול עגול שבהם אתה מגיע לאותה נקודה .
לא משנה מה עשית הנוף משתנה וגם האנשים. אבל פשוט מדי להבין כי סך הכל המראה משתנה
הגב כואב
הלב נשבר
אבל הכל זמני והכל סתמי
מהרגע שאנחנו נולדים אנחנו גוססים מחשבה מפחידה אבל ידועה
אם ניקח יותר מדי מחשבה על איך העולם החיצוני רואה אותנו לאן אנחנו נגיע למה נהפך?
לחלק מהחברה או לחלק מחברה אחרת.
אני תמיד בעד להיות עצמך אבל באמת רק עצמך
לא משנה במי תפגע לא משנה איך יסתכלו עליך.
להיות כנה עם עצמך ולעשות מה שמתאים לך.
זו הדרך היחידה שיש.
כי כן אני מעדיף לחיות ולמות לפי הדרך שלי ולא של אחרים.