זול אך אלגנטי

אתמול בלילה הלכנו לצלם מתקני שעשועים.

לחדרים המלאים במתקני בדס"מ קוראים חדרי משחקים. זה צריך לעבוד גם הפוך. מגרשי משחקים צריכים להיות מיושמים כמגרשי בדס"מ. ואני לא מדבר על מיני הסולמות וחבלים ושאר הדברים הצפויים, וגם לא על הנדנדות (swings), אפילו לא זו שהיא מעין משטח מקומר שפשוט צועק "נועדתי שיזדיינו עלי". אני מתכוונת ספציפית למתקן דמוי גלגל האוגרים המגודל שהולכים עליו, ולנדנדות (seesaws), כשמשתמשים בהן לבד, ובמיוחד במיוחד לאותן נדנדות (rockers) המיועדות לפעוטות שבבסיסן קפיץ. האוזן התיכונה, הולך ומסתמן כבר כמה זמן, אבל אמש הוכח סופית, היא אזור ארוגני להחריד.

הבעיה עם יישום הפנטזיה הנ"ל היא שאפילו ב-12 בלילה גן סאקר הומה אדם. ועם כל החן הקינקי בכך שרוב אותם "אדם" הם נערי ישיבה חרדים בשעת ת"ש, אני מעדיפה סביבה עם פחות הסחות דעת והפרעות פוטנציאליות, שאפשר יהיה להתרכז בה. אם כך, צריך לחשוב על חלופות ורעיונות לסשן שיווי משקל ביתי.

בסוף ראינו זונה.