זול אך אלגנטי

אתמול בלילה הייתי במועדון סאדו ליטאי. הגעתי לשם די בטעות, זה היה אזור צפוף של הרבה מועדונים, ואני הצצתי בכולם כי ניסיתי למצוא מישהו שיוכל לאמר לי איפה עובר האוטובוס שאני צריכה. ליטא של החלומות נמצאת מרחק שתי תחנות אוטובוס מירושלים. אני לא בטוחה מאיזו שכונה של ירושלים, היא לא נראתה לי מוכרת, אבל אולי זו קרית יובל, ובכל מקרה שם נמצאת הדירה החדשה שלי, זו עם השותף החמוד וחלוקת החדרים הלא ברורה. אבל זה כבר חלום אחר.

ליטא של החלומות (או שמא רק וילנה? בחלומות שלי ליטא היא עיר) נראית כמו שילוב של עיירות קטנות בטוסקנה ואזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. אזור המועדונים היה על הגבול בין העיר החדשה והעיר העתיקה. העיר העתיקה בנויה על גבעה, מעליה אפשר לראות את ראשיהם של המלונות בכניסה לירושלים. בראש הגבעה, ומרכז העיר, יש אזור רחב של שרותים ציבוריים בו יושבת חבורה של (א)נשי פאלונג גונג, שהאפיפיור אמר לי שהוא למד מהם... אני כבר לא זוכרת מה.

אבל בחזרה למועדון. הוא היה ממש קטן, אולי זה לא היה ממש מועדון אלא יותר פליי פארטי. הקהל היה די מבוגר והדרס קוד מוקפד, גם אם לא ממש מושקע. למעשה, זה היה הרמז הראשון שזה מועדון סאדו – מיד בכניסה נתקלתי באיש ששאל איפה אפשר להחליף בגדים, ובידו מסכת עור. הכניסה מובילה ישר למעין מרפסת קטנה שמשקיפה על המועדון עצמו. איש אחד עבר שם עם שוט והצליף בישבניהן של שלוש נשים שעמדו נשענות על המעקה ואחוריהן מובלטים, וגם בשלי. אחר כך הוא התחיל יורד במדרגות, שלאורכן ישבו נשלטים ממינים שונים ובדרגות לבוש שונות. הם התחילו לארגן את הנשלטים לאיזו פעילות מעגלית שלא היתה בדיוק ברורה לי כשהחלטתי לצאת. לא התאים לי כל העניין, לא הייתי בטוחה אם הוצלפתי כי זה כך הם נוהגים בכולם או כי גם אני הבלטתי בטעות את הישבן, ובכל מקרה, היה לי אוטובוס לתפוס.

אבל ביציאה עצרתי לרגע לסמן לי וי מנטאלי מרוצה – הנה, הייתי במועדון סאדו ליטאי.