זול אך אלגנטי

מכירים את החטיפי תפוחים הקריספים האלה? אלה שהם כמו תפוצ'יפס, רק שהתפו הוא ח עץ ולא ח אדמה? מתה על הדברים האלה. זה לא רק הטעם (אני אוהבת תפוחים ברוב צורות הצבירה שלהם), זה הערך המוסף של הקינקיות. כאילו, זה קריספי, אבל זה מתוק! שבירת מוסכמות כזו פשוט עושה לי את זה.

אבל מי שמשווק/פרסם אותם לא עושה את זה בתור "חטיף קינקי" (יש משהו שמשווק כחטיף קינקי? בעצם לא משנה, 99% שגם אם יש הוא קינקי בערך כמו... משהו בכלל לא קינקי) אלא בתור סוג של חטיף בריאות/דיאטה. כי הרי תפוחים! זה בריא! וזה גם אפוי ולא מטוגן ואין בזה בכלל שומן וגם, הי! תפוחים!

הקטצ' הוא, כמו ברוב הדברים שאין בהם שומן, שהם מפצים על זה בהמון סוכר (זה גם עובד הפוך, אגב). ואיך יודעים שיש בזה המון סוכר? או, יש כל מיני דרכים. אפשר להסתכל על הרכיבים (למרות שלרוב הם משקרים), אפשר להסתכל על טבלת ה"ערכים התזונתיים" ולחשב כל מיני קלוריות חלקי פחמימות וכאלה. אבל אני לא צריכה כל מיני טריקים כאלה. לי יש משהו יותר טוב. לי יש דלקת חניכיים.

לא משהו רציני, רק בצד ימין, מאחורה, ליד השן בינה היחידה שנותרה לי וכבר עשר שנים צומחת לאט לאט בלי להתקרב אפילו לקו הסיום (אולי גם היא מחכה שאני אסיים סוף סוף את התואר ואהיה ראויה לתואר שלה? שיניים, לך תדע). זה לא מציק לי במיוחד, חוץ מאשר כשאני הולכת לשיננית והיא צועקת עלי שאני לא מצחצחת כמו שצריך (מותק, 27 שנים, נגיד 19 עם הסט הנוכחי, ו-0 חורים. אני לא מחליפה נוסחה מנצחת), וכשאני אוכלת משהו מתוק. ברגע שמשהו מתוק, אבל מתוק ממש לא איזה שוקולד פרה, משהו כמו נגיד סניקרז, נוגע בשן הארורה, היא שולחת לי דיווח ישיר על תכולת הסוכר שלו בדמות גלי כאב. אני מודדת את עוצמת הכאב מול טבלת המרה קלורית ושולחת הודעה לתחת, שיתכונן.

בחטיף תפוחים קריספים יש יותר סוכר מבסניקרז. אני לא יודעת בדיוק כמה כי לא היה לי זמן למדוד מול הטבלה, הייתי קצת עסוקה בלצרוח מכאב (בלב. בכל זאת, שלוש וחצי לפנות בוקר) ולרוץ לחפש משהו לשטוף בו את הפה. נוט טו סלף – נוזלים קרים, נגיד מיים, מחמירים את המצב. בסופו של דבר אותרה כוס עם שאריות קפה ממוקדם יותר היום (או השבוע, לכל המאוחר) וקצת פרינגלז. השילוב של השניים ובערך חצי שעה של קללות במגון שפות (בלב, בטח שבלב) והכאב המעוור שכך. ועם דעיכתו של הכאב שבו וצפו תחושות אחרות. נגיד המאנצ'יז הליילי שהיה הכוח המניע מאחורי התקרית מלכתחילה.

בהיסח הדעת שלחתי יד אל השקית, שעדיין היתה מונחת איפה שהשלכתי אותה בעווית הכאב הראשונית, והוצאתי עוד תפוחון. אבל הפעם הקפדתי ללעוס בצד שמאל. שלא תגידו שאני לא לומדת.