החוכמה היא לדעת להקשיב , לדעת להיות שם, לדעת מה חסר ומה דווקא יש ואפשר לבנות איתו ולעלות
יש רק דרך אחת לדעת את זה, לשאול, לדבר , להקשיב...שזה בהחלט נשמע קל אבל זה אחד הדברים הקשים ביותר
לא כל מילה היא ביקורת כלפיכם, גם אם זה לא מה שאתם מאמינים בו
כל פעם שאדם מדבר, במיוחד אם זה שיחה עם אנשים שחשובים לו, הוא מתחנן שתקשיבו, תנסו להבין, גם אם תסכימו וגם אם לא, תנו לו מאיפה להיבנות, ואל תקברו אותו בקבר עמוק עם עצמו, לא בשביל זה הוא נפתח אליכם, זה מספיק קשה להיפתח גם בלי הציפייה שיקברו אותך שוב.
אם בחרו לדבר אתכם, לחלוק אתכם, כנראה במילים אחרות אמרו לכם שצריכים אותכם.
תראו בזה כבוד
מעריכים אתכם, את המילה שלכם, רואים בזה חשיבות
אתה יכול לשלוט במישהי שאתה לא רוצה להקשיב לה? לשמוע אותה? שהיא לא יכולה לפנות אליך? איך תשבור ותרכיב? איך תעצים? מאיפה תביא לה את הכלים להתקדם? את הכלים לבנות את מה ששניכם רוצים? איך שולטים בלי להבין במה ובמי? למה בכלל? לכולם יש פחדים, רצונות וחששות, זה לא נעלם סתם, כלום לא יבנה סתם כי רוצים שזה יבנה ומחכים שזה יקרה לבד, תוך כדי שמנסים כמה שפחות לפתוח את הדברים ולקבל את הכלים.
אין דבר שאני מגנה יותר בעולם הבדס"מ מאשר תופעת ה-" אני השולט שלך כי אמרתי ככה, ואת הנשלטת שלי כי אמרתי ככה, אז תקראי לי אדוני"
אנחנו מדברים מתוך רצון עז שיקשיבו לנו, מדברים מתוך רצון עז להעלות את הדברים מחוץ לעצמינו, מדברים כדי להגיע לתוצאה בונה וחיובית.
כשמנסים להעלות בפניכם דברים, במיוחד אם זה דברים שאתם לא מסכימים איתם או פוגעים בכם, זה נורא קל לתקוף ולהילחם מי קובר את השני מהר יותר, מהקבר אף אחד לא צומח.
מי שרוצה לבנות ולהתקדם, לא לוקח את החומר גלם וקובר אותו.
