לפעמים אני נתקלת בנשלטות, שנראות לי כאילו הן לא חושבות הרבה, כאילו כל מה שיגידו להן הן יעשו, כאילו כלום לא משנה להן, הן חיות מחמד ושפחות והן עמוק בתוך זה וזה נראה כל כך טבעי אצלן..
אני מקנאת , בפשטות שבה הן זורמות עם זה, בקלילות שנראת בעניין, בקבלה העצמית הזאת שיש בהן ... שאני כועסת על עצמי שזה נראה לי כטיפשות שלהן לרוב.
ואני, חושבת אלף צעדים קדימה ולא מצליחה להפסיק לחשוב ולנתח ולרצות ולחשוב שוב..
מה חכם לעשות? מה אני רוצה לעשות? מה ההשלכות? האם זה כדאי ? מה עומד מאחורי זה (מבחינתי ומבחינתו)? ועוד ..
היה אחד שאמר לי , שלא ניתן לקרוא אותי, אני מכוסה במגננות... אז איך אני מצפה ששולט איכותי ירצה להיות איתי? כשאני לא נותנת לאנשים להתקרב לאני האמיתית שלי.
אני מקנאת בנשלטות האלה, שהאני האמיתית שלהן נשפך מהן לכל כיוון...
ואני במלחמות נגד עצמי ונגד העולם.
ועם כל הקושי, אני יודעת שמי שכן יצליח לחדור אותי, באמת אבל, יהיה השולט הכי מאושר . ויהיה הכי שולט שראיתי.
כי אני מכירה את עצמי ויודעת מה יש לי להציע, לאדם המאוד מיוחד הזה..
בתקווה שהוא קיים :)
