לפני 8 שנים. 15 בספטמבר 2016 בשעה 11:40
נתקלתי כאן בכלוב בהמלצה על הסרט "120 ימי סדום"
(מצטערת אני לא זוכרת מי הזכיר את הסרט כאן)
אני בהלם שעשו סרט כזה בשנת 75
בטוחה שיש כאן לא מעט שיואהבו אותו :)
סרט מאוד יפה לדעתי, והדגש שאני שמה בסרט הוא דווקא על ה"דומים"
הצופה מתחבר מאוד לסבל ולכאב שחווים הקורבנות, וזה מזעזע אותנו
אך התנהגותם של הקורבנות מובנת וצפויה, דומה בין כל בן אדם שהיה עובר חוויה כזאת.
הדמויות השולטות בסרט, הסאדיסטים המאיימים הללו.. הם הדמויות היותר מסתוריות בעיני, הם המפתיעים, הלא ברורים, אלו שיוצאי דופן מכלל האוכלוסיה, העמוקים.
הקורבנות לא היו מאזוכיסטים, ולכן כאב הוא כאב והשפלה היא השפלה כמה שזה קיצוני.
מעניין אותי אם הסאדיסטים בסרט לא היו נהנים יותר לעשות את כל זה עם מאזוכיסטים, או שדווקא אלו שסולדים מכך לגמרי מעוררים אותם יותר?
