לכלוב נולדתי(נשלט) פרסם פוסט מדהים לדעתי:
רציתי לשמר לעצמי את הפסקאות שיותר נגעו בי והאירו את עיני.
ואולי אלה יהיו במקרה פסקאות שעוד אנשים יתחברו אליהם :)
המזוכיזם הראשוני, לפי פרויד, ניזון ממאגר בסיסי של אנרגיות הנגזר מיצר המוות, ובמסגרתו מנותבת אנרגיה של תוקפנות והרס כלפי הסובייקט עצמו באופן ישיר. חלק גדול ממאגר האנרגיה של המזוכיזם הראשוני ומהאופן שבו הוא פועל נובע מכך שיצר המוות כרוך ללא הפרד בליבידו, ולמעשה פרויד מתייחס אליו כמה שמגלם השתלבות של יצרי חיים ומוות ברמה כמעט ביולוגית, המתקיימת ללא תלות במערכת יחסים עם החוץ. בפועל, השתלבות יצרים זו מביאה לכך ש"הריגוש המעורר כאב ואי-עונג" מוביל להתעוררות היצר המיני אצל הסובייקט (פרויד,1924/2002). באופן הזה אנחנו יכולים לראות שפרויד טוען כי בסובייקט קיים מנגנון בסיסי וראשוני, המפנה כלפי עצמו אלימות והרס, ללא תלות בנסיבות חיצוניות כלשהן (מיטשל ובלאק, 1995/2006).
התוצאות הקשות של השתלבות זו של יצר המוות בליבידו יכולות לנוע בין הפקת הנאה מקילוף גלד ועד לשימור וחיפוש אקטיבי של מערכות יחסים פוגעניות. כאשר המזוכיזם הראשוני מופיע בעוצמה גבוהה, הוא יכול למנוע מן הסובייקט את ההבנה שחלק מסבלו בחיים אינו הכרחי, ולמנוע ממנו את השינוי (פרויד,1924/2002). אולם כל עוד דינמיקה נפשית זו מצויה ברמה סבירה, היא אינה שלילית בלבד, ולמעשה יש לה תוצאות חיוביות משמעותיות. ראשית, השתלבות זו היא-היא המונעת את הופעת יצר המוות כבודד, מה שהיה מוביל עד למצב של איון עצמי טוטאלי. שנית, המזוכיזם הראשוני בהופעתו זו גם משמר את החיים בכך שהוא מאפשר לסובייקט להתענג על הסבל, שהוא חלק אימננטי ובלתי נמנע מן החיים (ליכטנברג-אטינגר, 2002).
זאת ועוד, אפיון נוסף שניתן למצוא אצל חלק מהאנשים המזוכיסטים הוא שלאורך חייהם הם סבלו לא מעט, אך כמעט ולא התלוננו ובחרו לשאת את הסבל בצורה "אבירית". על כך הם קיבלו לאורך השנים חיזוקים חיוביים רבים, ובכך עודדו אותם למעשה לא לענות על צרכיהם שלהם. דפוס ההקרבה הזה נלמד באופן עמוק, ונראה כי בשל כך המזוכיסטים מנסים להתמודד עם אתגרים רבים דרך דפוסים של הקרבה, באופן בלתי מסתגל בעליל. כמו כן, חלק מן הדינמיקה הבין-אישית שמזוכיסטים מקיימים בעולם נשען על תפיסתם את עצמם כעליונים מוסרית, וכ"קדושים מעונים" שהחיים התאכזרו אליהם. בשל כך ביחסיהם הבין אישיים, המזוכיסטים נוטים להתחבר פעמים רבות עם מי שיתַקף את תחושת חוסר הצדק שלהם, ונוטים ליצור שוב ושוב מערכות יחסים שבהן יתייחסו אליהם בחוסר רגישות ואפילו בסאדיזם. (McWilliams, 1994)
הפרסום המלא של "לכלוב נולדתי" הסביר לי הרבה דווקא בהקשר של הפוסט הקודם שלי "הקצוות השונים בשליטה".
הבנתי דברים =)
יש עוד הרבה להבין