Because I was born to be the other woman.
Who belonged to no one, who belonged to everyone.
Who had nothing, who wanted everything, with a fire for every experience and an obsession for freedom that terrified me to the point that I couldn't even talk about it, and pushed me to a nomadic point of madness that both dazzled and dizzied me.
השיגעון הזה
הייתי קרובה לאשפז את עצמי כמה פעמים בחיים, אני מודה
המילה שיגעון זאת אולי המילה שאני מבינה הכי טוב
השיגעון הזה לפעמים מרגיש לי כאילו הוא דבר טוב
מעבר לזה שהוא מסכן את החיים שלי,
הוא גורם לי לחוות אותם בצורה יותר עוצמתית מאנשים "רגילים"
זה מעלה בי דמעות לחשוב על זה שוב, ואני כותבת ובוכה
כי הזיכרון שלי בחדר, עם בקבוק מרטיני, חפיסת סיגריות, הכי לבד בעולם באותם הרגעים
החוסר אונים הזה!
שאני רק שואפת אליו ביחסי בדסמ'
הוא כמעט גרם לי למות כמה פעמים
(אולי בגלל זה אני צריכה שמישהו אחר ישלוט ב"חוסר אונים" שלי)
החוסר אונים המקולל הזה
שאני מחפשת ללא סוף
אבל בפעמים היחידות שבאמת הרגשתי חוסר אונים זה לא היה קשור לBDSM בכלל
המחשבות טסות לי בראש ומתנגשות זו בזו
הראש מסוחרר, היד שנאחזת בסיגריה רועדת
הרגליים לא על הקרקע ממזמן
ואני כאדם שלרוב הגיוני רק מנסה לחשוב "מה לעשות?"
אני מודעת עם עצמי שזה השיגעון
אבל "מה לעזזל לעשות??"
אני לא יכולה יותר, תיצא ממני שד מקולל
למי לפנות? אולי אני אחתוך קצת להירגע? אולי אני אפתח עוד בקבוק?
אולי אני אמצע זר ברחוב ואתחנן שיאנוס אותי?
לא, לא, לא ולא..
תחזיקי את עצמך, תנסי להשאיר את הראש מעל המים עוד טיפה
אולי ימצאו אותך, ואולי אפילו יהיה לך דופק עדיין כשזה יקרה
אני חייה בשביל ה"אולי"?
ואולי, אני חייה רק כדי לא למות..?
Are you in touch with all of your darkest fantasies?
Have you created a life for yourself where you can experience them?
I have. I am fucking crazy.
But I am free.
(תודה לLANA DEL REY, על כך שכתבה כמה מילים שביטאו אותי בצורה שאני לא הצלחתי לבטא)
