סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Play

לפני 8 שנים. 18 באוקטובר 2016 בשעה 17:05

your presence still lingers here
And it won't leave me alone

 

There's just too much that time cannot erase

 

I'm bound by the life you left behind
Your face, it haunts my once pleasant dreams
Your voice, it chased away all the sanity in me

These wounds won't seem to heal
This pain is just too real

I'm so tired of being here

 

I've tried so hard to tell myself that you're gone

but though you're still with me

I've been alone all along

 

 

 

הבוקר הגיע

תחושת השיגרה הייתה באוויר

בדיוק יצאתי מהבור (ככה קראו למקום), בדיוק חזרה לי הקליטה לפלאפון

היא התקשרה אלי, בכתה כמו מטורפת, זה היה נשמע לי בטלפון כמו חצי צחוק

בחיים לא שמעתי דבר דומה לזה

לא האמנתי לה, באמת שלא האמנתי

התחננתי שתפסיק לנסות לעבוד עלי

זה לא הגיוני

"בבקשה אל תגידי דברים כאלו, זה לא מצחיק!"

ישר התקשרתי אליך

האבא החורג שלך ענה

שאלתי "איפה דימה"

הוא ענה לי "כבר לא איתנו"

עניתי "תודה" וניתקתי

תגובה כל כך מפגרת... אני מצטערת, זה מה שיצא

נאחזתי בשולחן, בחיים לא הרגשתי את המוח שלי מנסה לעכל

תחושה כל כך ספציפית.. כאילו אין כלום מסביב

וזה מתחיל לחלחל לאט לאט למוח

תחושה של אי הבנה

החוסר אונים הראשון שהרגשתי בחיי

לא הבנתי מה קורה, לא הבנתי מה לעשות

לא היה מה לעשות

קרסתי, בשנייה אחת, שנראתה כמו נצח, קרסתי

שום דבר לא יכל להכיל אותי

אני זוכרת כל פרט באותו היום, כאילו היה אתמול

אבל זה לא העיקר

 

אתה, שתמיד חייכת

תמיד צחקת, תמיד נהנת

גם כשלא באמת היה ממה

(אנשים תמיד אומרים את זה על המתים, אבל אתה באמת היית ככה)

מתתי על הציניות שלך, היא כל כך תאמה לשלי

תמיד היית מתקשר, כמעט כל יום

ואו שלא הייתה לי קליטה בטלפון, או שאמרתי לך שאין לי זמן

היינו מתראים כל סופש' שהייתי בבית

זה היה מובן מאליו

למדתי מאז, ששום דבר לא מובן מאליו

 

דימה, אני כל כך מתגעגעת

לימדת אותי כל כך הרבה!

אני כל כך מצטערת שהכל חדר להבנה שלי רק במותך

כמעט 3 שנים עברו

כמעט הרגת אותי יחד אתך

אבל בסופו של דבר, גרמת לי לצמוח

ואני ממשיכה! הכל בזכותך!

זה מדהים כמה שאתה משפיע עלי ביום יום

וזה בדרך כלל לא במודע שלי

כל חיוך שהיה על פני, כל דבר טוב שעשיתי, היה בזכותך

זה ממש ככה.

 

אתה תמיד כאן

בכל דמעה

בכל צחוק

בכל רגע של בדידות

כאב

בזכותך אני לא מתה רגשית

בזכותך אני חייה ב200%

לטוב ולרע.

 

 

אמא שלי ילדה אותי

אתה הראת לי את החיים

 

 My Immortal

גבר גבר עדין​(שולט) -
וואו. נוגע
לפני 8 שנים
-fantasy-​(מתחלפת) - תודה רבה
אני לא מצליחה לבטא את זה כמו שצריך
זה בלתי אפשרי
לפני 8 שנים
גבר גבר עדין​(שולט) -
ברור שזה בלתי אפשרי
זה כלכך עמוק
אבל ביטאת את זה הכי חזק שאפשר
לפני 8 שנים
amiti​(נשלט) - זה כואב,
זה תמיד כואב,
זה אף פעם לא מרפה,

אבל לכתוב, לשוחח על כך,
לפחות גורמים להשלמה מסויימת,
נכון שזה לעולם לא מושלם.

כל הכבוד לך על השיתוף,
זה בכלל לא פשוט
לפני 8 שנים
-fantasy-​(מתחלפת) - עברתי תהליך
עוברת אותו עדיין
תמיד אמשיך לעבור
=)
לפני 8 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י