אני מרגשה מקוללת
למרות שלפעמים אני מרגישה ברת מזל על אותם הדברים
לא מעט אנשים מחמיאים לי על אינטיליגנציה, לפעמים יופי (יש כאלה שההפך, חושבים שלא יפה, אבל יש כאלה שמתלהבים בטירוף)
מחמיאים לי על כך שאני יודעת להקשיב, לעזור, אכפת לי
אני לא מתנשאת, אני אנסה לגרום לכולם להרגיש בנוח איתי
אני חושבת על דברים לעומק, יש בי המון מודעות עצמית, אני יודעת מה אני רוצה ומה לא רוצה, אני מבינה את הרצונות שלי את עצמי ואת הסביבה
אני סופגת מידע, ומסננת אותו, אני מגיעה למסקנות, פועלת לפי ההגיון.. מבינה דברים, לומדת
זה נשמע כמו פוסט מתנשא שלי על עצמי, אפילו קשה לי לכתוב את הדברים האלה כי אני שונאת יהירות
אבל ניסיתי לדבוק בדברים שאומרים עלי ולא אני על עצמי.
כל אלו הן הקללות שלי!
אני שונאת אותם!
כשאני קוראת פוסטים למשל, של בנות ששלמות להיות כלום ושום דבר, שלמות לניצול.. למרות שההיגיון שלי רוצה לרצוח את ה"אדון" שלהן ובחיים לא הייתי מחליפה איתו יותר מ3 משפטים והייתי מעיפה אותו לרשימת התעלמות.
אני קוראת את הפוסט שלהן ומקנאת!
הן לא חושבות, הן לא מחפשות היגיון, הן לא צריכות להקשיב, לא צריכות לענות, הרצונות והשאיפות שלי- יש מהן כל כך הרבה... יכול להיות שזה תוקע אותי דווקא?
בדרך כלל רצונות ושאיפות נראים כדברים שמקדמים אנשים בחיים
אבל אלו הקללות שלי
אם רק הייתי לא אינטיליגנטית בכלל (גם לא רגשית)- לא הייתי חושבת יותר מידי ולא הייתי מבינה דברים שהם "רעים"/"טובים"- זה לא משנה, אין שכל אין דאגות, במובן הכי טוב שיש.
אם הייתי מכוערת לכל הדעות- אז לא הייתי חייה באובססיה של איפור, לרזות, בגדים.. הייתי פשוט מקבלת את הכיעור, כי הוא עובדה.
אם לא הייתי יודעת להקשיב, לעזור, ושלא היה לי אכפת- כאן ברור היתרון, מלא זמן לעצמי, להיות אני.. הרבה פחות כאב ראש, הרבה יותר חופש.
אם יכולתי לגרום לאנשים לא להרגיש בנוח איתי- הייתי חוסכת לעצמי מלא חוויות ואנשים שאני לא רוצה אותם בכלל.
אם רק לא הייתי חושבת על דברים לעומק, יכולה לפעול גם ללא ההיגיון- יכולתי להגיע למקומות הרבה יותר גבוהים-נמוכים, אולי הייתי חופשייה.
אם רק יכולתי לא להיות מודעת לעצמי כל כך- אולי הייתי זורמת איתו, עם הסיטואציה, אני רק רוצה להתנתק!
למרות שניסיתי לזרום בכוח בסיטואציות (ולא פעם אחת או פעמיים)... זה היה מזעזע.. אז כאן לא בטוחה אם זה יתרון או חיסרון. אבל המודעות העצמית הזאת זה הסבל הכי גדול שלי.
אם רק לא הייתי בעלת רצונות ואי רצונות- יכל להיות לי שקט בראש.
אם רק הייתי מבינה פחות, לומדת פחות, סופגת פחות.... כל זה יכל להוביל אותי לחיות על ענן..
ככה מרגישים לי פוסטים של "נשלטות" הבאמת מיוחדות.
למרות שמהצד השולט, השולטים שלהן מאוד עלובים (לפי מה שספגתי מהקריאה)
אבל הנשלטות שלמות
כמה בכי פוסט כזה עקום יכול להוציא..
וכרגיל הדמעות נוחתות רק על החולצה שלי
עם עצמי
בגלל הקללות שלי
