חלמתי שאתה מת
הדבר היחיד שהיה אמיתי אצלי בחיים, אחרי כל השקר והבולשיט הזה
למרות שאתה כבר לא בחיים שלי
אבל חלמתי שאתה לא בחיים בכלל
ניסיתי ללכת להלוויה שלך, אמא שלך כמעט רצחה אותי
אני לא יודעת למה
אבל הכאב של אמא שלך שבר אותי מבפנים
כבר ראיתי כאב כזה, אני לא בטוחה שאני אתמודד עם לראות אותו שוב במציאות
מזל שזה היה רק חלום
הרגשתי את הפאניקה, הכאוס, הפחד האימה הכאב ואת המוות הקטן שלי מבפנים
שוב הרגשתי את הרגש הזה שאני כל כך מנסה לשכוח ולקבור
לא ידעתי מה לעשות, הייתי לבד, כל כך לבד
אנשים מסביבי היו רק תפאורה
ולמרות שזה היה חלום, כמו בכל חלום..
הרגש שלי והכאב שלי היו אמיתיים לגמרי.
מזל שלוקח לזה רק כמה שעות לדעוך
וגם זה רק כי יש ידיעה שזה לא קרה באמת ולכן הרגש לא נכון כאן
אבל אותם הרגשות לא דעכו בהרבה במקרה אחר (שלא היה חלום)
ועד היום הם חלק ממני
חלומות שחוזרים אלי כמעט כל יום כשאני ערה לגמרי
פשוט צפים בלי קשר לכלום
תמיד אומרים לי שאין צורך להסתיר את הצלקות שלי, כי הן מספרות את הסיפור שלי
הן לא סימן לחולשה אלא לחוזק
הן חלק ממני, ממי שאני, מהאמת שלי
הם צודקים, הגוף שלי מחפש כל דרך להוציא אותם החוצה לצלקות פיזיות ולא רק נפשיות...
כאילו בנסיון למנוע ממני להתחבא בתוך הגולגולת שלי
כמו חיות עם דפוס מסויים על הגוף שלהם שמראה שהן ארסיות
ככה גם הגוף שלי
