כבר המון זמן שאני מתלבטת אם לכתוב את הפוסט הזה
פעם היה ממש קל לכתוב בבלוג
היום אנשים מכירים אותי כבר
גם במציאות
זה גורם לי מצד אחד לרצות לסנן את מה שאני פורקת פה
כי בכל מקרה... הם משליחים מזה עלי
אבל לא באתי לפה כדי לשים מסכות
ואני באה לפה להיות אני
וזאת אני
לטוב ולרע
(לדעתי זה חלק גדול מהיותי בדסמ'ית בכלל, להיות אני לטוב ולרע)
אז היום אני נותנת לכם הצצה לדבר שמציק לי מאז ומתמיד
אך יצא משליטה בשנים האחרונות
כרגע המצב קל מאוד יחסית למה שהיה פעם
אך אני מחפשת פתרון בצורה נואשת כבר שנים רבות
יש לי ocd
מסוג דרמטילומניה (חיטוט כפייתי בעור)
פעם התביישתי בזה
לא הייתי מרגישה נוח להיות בים
שלא לדבר על לשכב עם אנשים
מנעתי מעצמי הכל
(ותאמינו לי שאני מתה על ים ועל סקס טוב, ופשוט מנעתי את זה מהבושה)
כי אנשים לא מבינים
"מה הבעיה? פשוט תפסיקי לגרד"
חלק מהתהליך שאני עוברת זה להשלים עם עצמי לאט לאט
אם זה בבדסמ' ואם זה בכללי במי שאני
ושנה שעברה הלכתי לים בביקיני
ואני מספרת את זה לפרטנרים שלי במובן המיני
ותנחשו מה?
עד היום זה לא הפריע לאף אחד להימשך אלי
גם ככה בתור מזוכיסטית זה מתכסה בסימנים אחרים מהר מאוד P:
עברתי גהנום, שאני לא אפרט כאן ממש כי זה סיפור די ארוך
וחיפשתי עזרה, וגם מצאתי עזרה
היא פשוט לא עזרה חחח
אז אני ממשיכה לחפש
בדרך כלל בנות מעלות לפה תמונות שמטרתן למשוך גברים (או נשים)
עם פוטושופ, פילטרים, הזווית הכי טובה ורק להסתיר כל פגם שקיים בנו
אני מראה לכם מידי פעם את הצדדים היפים, את הצדדים הרדודים והעמוקים
אך גם הצדדים הפצועים הם חלק ממני
וחשוב לי להראות את כולי.
אני נותנת לכם מבט למצבי כרגע
ממקום של לפרוק, לשחרר
וזאת תמונה כדי שלא תחשבו שאני מעוותת לגמרי חחח
** נחמק **
במבט על התמונות אני רואה את השינוי הענקי שעברתי
כמעט ואין פצעים פתוחים
הרוב זה צלקות שנשארו
אני מקווה שזה יעבור
אבל חשוב מכך, אני מקווה שאני אשתלט על הOCD עצמו
כי אז זה פשוט יחזור...
