ראיתי עכשיו את הסרט "המזכירה"
נכון, זה קרה באיחור
הסרט הדהים אותי במובנים שונים
קודם כל, אני לא מתחברת לדמות, אני לא מזדהה איתה יותר נכון
יחד עם זאת, העלתי כאן פוסט ממש לא מזמן על הOCD שאני סובלת ממנו (אצלי זה מסוג חיטוט כפייתי בעור)
בסרט "המזכירה" נראה שהיא סובלת מאותו הדבר, וכל כך התחברתי לשחרור הזה, ולדרך שבה היא משתחררת
נשבעת שהקטעים שבהם היא חותכת את עצמה הדליקו אותי לא פחות מהקטעים המיניים
הכמיהה לכאב, ההתחברות אליו, הצמיחה ממנו...
היה קטע בסרט שהוא אומר לה שמעכשיו היא לא חותכת את עצמה יותר, והיא פשוט אמרה "כן אדוני", וזה מה שקרה.. היא לא חתכה את עצמה יותר.
ברור לי שהם ניסו להעביר כאן תהליך מנטאלי הרבה יותר עמוק ממה שראו בסצנה הזאת, כי זה לא מציאותי ואפילו הזוי
ואני כן מזדהה עם התקווה שהשולט המתאים יוכל "לרפא" אותי מזה
אני חושבת שאם אני אמצא אדם שימלא אותי באמת, ויהיה חלק ממני, ישלים אותי ואני אותו, אני באמת אוכל לעזוב את הocd מאחורי
בעבר
הייתה בסרט גם סצנה שזיעזע אותי
סצנה מיוחדת בריאליות שלה
הוא מכופף אותה, מורה לה להוריד את החצאית והגרביונים, ומבטיח לה שהוא לא יזיין אותה
באותו הרגע נפתחו לי העיניים, אני נזכרתי בעצמי במצבים דומים
שהחלטתי לתת את האמון באדם שאיתי, והבטיח לי את אותו הדבר או דברים דומים
ועוד לא פגשתי באדם שעמד מאחורי ההבטחות הללו
חיכיתי לראות אם בסרט הוא באמת לא יזיין אותה כמו שהוא הבטיח
הוא עמד במילותיו, לא ציפיתי לזה..
(לסרטים יש קטע כזה לא להתמזג עם המציאות)
בסרט הוא מעמיד אותה בסוג של מבחן, סוג של סשן מנטאלי
עם כל הסבל שהיא עוברת, היא מחזיקה מעמד בשבילו, בשבילהם
לצערי זה סרט רומנטי, והסרטים הללו אף פעם לא מציאותיים
אני רוצה לעוף
אבל החיים משאירים אותי על הקרקע
אחרי ה"סשן" המנטאלי שהיא עברה, הוא לקח אותה, השקה אותה, קילח אותה, טיפל בה.. ומשם הם צמחו ביחד
במציאות, זה כנראה לא יקרה
אני לא מעזה לשאוף לדבר כזה, עם כל הרצון והכמיהה
אף "שולט" לא יקח אותי אחרי סשן ויקלח אותי ויטפל בי, ולא משנה מה אני אעבור בשבילו
כי ברגע שאתם גומרים שם נגמר הכל, כי זאת נהייתה בעצם המטרה של הבדסמ'
לגרום לכם לגמור יותר בקלות
אני שונאת לראות סרטים רומנטיים, תמיד שנאתי
כי אני רוצה לעוף
אבל המציאות לא נותנת לי, ובצדק
אני מתחרטת שראיתי את הסרט הזה
הוא הכאיב לי
