למען האמת הרבה פעמים לא בא לי על זה.
אבל אני רוצה מישהו שיהפוך לעבד בכל זמן שארצה.
עכשיו זה יכול להיות הגיוני, אם למשל הנשלט פשוט יותר אינטנסיבי ממני בכללי- כלומר, שהוא צריך את השליטה לעתים קרובות מספיק.
זה לא משהו הכרחי, לפחות ככה נראה לי- רק עדיף.
ומצד שני, אני לא רוצה "סמרטוט"- אדם בלי אישיות או רגשות ובעיות וקפריזות וחיים (לפחות לידי), שנשלט רק בגלל חרמנות.
אני רוצה קשר. אוהב ואכפתי. שבשורה התחתונה שלו, אם שנינו בקטע- ברור מי שולטת.
אין דבר כזה?
כמה נחמד זה היה יכול להיות.
אני אוהבת לעשות "דווקא" בשליטה. לא בא לך לעשות משהו? אז אתה תעשה כי אמרתי. דווקא.
אבל אם זה יותר ממשהו מציק וקטנוני- יום רע, עייפות, או חוסר חשק בלתי נסבל- זה כמובן לא יקרה. רק צריך לומר, "לא עכשיו".
אנשים מוכנים בכלל לשאת משהו מציק וקטנוני?
...כנראה שהכל יחסי, ומה שיראה לי כמשהו קטן ורק מציק ייראה לאחר כמשהו הרבה יותר כבד...
***סתם מלמולים ומרמורים, בשביל זה יש בלוגים***
