לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 5:05
אחד מהדברים השווים בחורף.
גשם תמיד מרגיע. אבל אפשר להתרגל ל"רעש" שלו ולחזור לשקוע במחשבות ובצרות שלנו.
אבל סופה. פתאום הבזק אור. או רעם מרעיד.
גורם לך להיזכר שוב שהטבע בחוץ,
הטבע גדול, הטבע אופף.
ושאנחנו קטנים נורא לעומתו, בדיוק כמו הדאגות שלנו.
וההרגשה שהן חולפות עם הרוח... :)
הלוואי שלחלל החיצון (AKA האמא של כל הסופות)
הייתה דרך למשוך לעצמו את תשומת הלב מהכוכב הזעיר עד לא קיים שלנו.
לגרום לנו להרים את הראש, להביט בריק מלא הכוכבים...
להטיל לכמה זמן ספק לא רק בדאגות שלנו, אלא גם באמונות שלנו ושל הסביבה.
להעריך וליהנות מניצוץ החיים בים החושך...
...אוקיי, מספיק עם הפואטיות.
בכל מקרה, עד שאלמד להתייחס לריק ולגשם בכוחות עצמי,
אני כל כך שמחה ומודה על הסופות הקיימות בעולם :)
