זאת שאלה קשה. למה אני מעדיפה לומר שאני מחפשת עבד, לפני שאני מחפשת בן זוג?
למה, למרות שאני אכן אראה את הנשלט כידיד נפש (Friend/BFF), אני ארצה להבהיר מדי פעם ש"אני לא חברה (Girlfriend) שלך, אני השולטת שלך, ואתה עבד.”?
נראה לי שזה קטע של תפיסה של שני הצדדים.
"בן זוג" נשמע לי כמו משהו שנותן יותר מרווח לתמרון ונילי.
למשל אם אני רוצה שהוא ירד על הברכיים וינשק לי את הרגליים כשאומרים שלום ואנחנו לבד, כל פעם שאנחנו נפגשים ושלא ראינו זה את זו יחסית הרבה זמן- כמעין תחליף או הקדמה לחיבוק.
והוא לא חרמן ומשולהב. ולמען האמת הוא אדיש לזה, ואם כבר, זה קצת מציק לו- כי ממש מתחשק לו לבדוק משהו במחשב או בטלויזיה. או שמצלצל לו הטלפון וזו לא שיחה שחייבים לענות לה מייד.
אז אם זה לא גבול. והוא לא חולה. והוא לא במצב שקשה לו ושהוא צריך לקבל תמיכה בגובה העיניים.
אני מרגישה ש"בן זוג" לא יזרום עם זה.
כי הוא לא באמת עבד, נכון? הוא בן זוג. אז מי ישמע, לא תמיד בא לו לעשות את זה.
אבל חיבוק זה עדיין בסדר בסטייט אוף מיינד הזה, נכון? כי זה "כולה" חיבוק. נורמלי בקשר.
...
אז את זה אני לא רוצה.
כשאני אומרת שאני רוצה עבד, אני מתכוונת שאני רוצה מישהו שיראה את זה בדיוק כמו שהוא רואה חיבוק. לא בא לו? אבל זה "כולה" לרדת על הברכיים. זה נורמלי.
ואולי הוא יפחד שזו מעין הצהרה כלפיי שהוא מסוגל לעשות כל מה שאני רוצה. ובאותו היום, באמת יהיה קשה לו לעמוד בזה.
אז הוא עדיין יכול לרדת על הברכיים, לומר שלום יפה, וגם לומר "אני מצטער, אני לא במצב לכל דבר היום."
בדיוק כמו מצב בו הייתה ציפייה לצאת לדייט רומנטי עם בן זוג ונילי ומשום מה יש בעיה עם זה, והוא היה עדיין מחבק ואומר "מצטער, לא היום, אין לי זמן/ חייב לישון/ אני לא במצב לזה."
"בן זוג" נשמע כמו מישהו שכברירת מחדל יפנה למצב והתנהגות של בן זוג ונילי.
עבד נשמע כמו מישהו שכברירת מחדל יפנה למצב של... טוב, עבד. :)
ככה שאם יש דברים מדי פעם בקשר השליטה שיש בעיה אמיתית לעשות, זה לא אומר שצריך להתעלם מהכל. זה לא אומר שלא צריך לחזור להיות עבד ברגע שיכולים- וכמה שיכולים.
וכיוון שהדרישה שלי כל כך קיצונית- תמיד לחזור ולחתור כמה שניתן לתפקיד העבד כשרק שנינו ביחד... חשוב להבהיר את זה:
איך באמת יודעים מתי יש בעיה אמיתית לציית למשהו או שזה "סתם מציק"?
אם הוא מרגיש שזה יחמיר לו את ההרגשה:
- אם היה לו יום קשה, והוא מרגיש שזה רק יישחק אותו כי הוא זקוק למנוחה.
- אם לא היה לו יום קשה, אבל היום שלו עדיין ייהרס משום מה אחרי זה.
- אם הוא ייצא חלש יותר מזה- פיזית או מנטלית - ואפילו אפטרקייר לא יפצה על זה ויחזק אותו שוב.
- אם זה יגרום לו להרגיש בודד.
לא אכפת לי אז אם זה רק להרכין את הראש לרבע שנייה- אני לא ארצה שזה יקרה.
וכמובן, בקשר רציני, זה גם יכול להיות לגיטימי שיהיו תקופות כאלו.
אבל באמת רק אם זו בעיה אמיתית. אפשר בקלות להרגיש אם זה לא בא לי בהסוואה.
ולמה כל עניין "העבד > בן זוג" חשוב לי?
הי, אני נמשכת לכניעות. זה נע אצלי בין "חמוד" לסקסי ומחרמן. זה לא מרגיש לי כמו דיסטנס קר- להיפך.
אם אומרים "לא מתחשק לי" ואז מתנהגים כונילים לכל דבר, כי "בן זוג" ולא "עבד", אני מרגישה כאילו הרצונות שלי לא מספיק חשובים- כי הם צריכים להיות חשובים הרבה יותר מ"לא בא לי" כדי שאני ארגיש כניעות.
זה יוריד לי. זה יגרום לי להרגיש שכשהצד השני כן יבחר לעשות את מה שאני רוצה, זה יהיה מזויף. אני לא אוכל שלא לחשוב "אתה אומר שתעשה את מה שאני רוצה עכשיו, אבל אתמול לא התחשק לך. מי יודע, אולי עוד חמש דקות שוב לא יתחשק לך? בשביל מה בכלל לטרוח אם 'לא בא לי' זו סיבה מוצדקת בעינייך?"
ויהיה מאוד קשה לתקן את זה. אני ארצה להיות הרבה יותר קשוחה רק כדי לקבל הוכחה שזה היה אירוע חד פעמי ולהימשך שוב. ועם יד על הלב, אם זה לא הולך להיות אירוע חד פעמי בשביל מישהו שרוצה להכיר מכאן...
אז אין התאמה, ואין טעם לפנות אלי.
וסתם מעניין- עקרון ההכבדה: (ויקיפדיה)
אז נכון שלטווס הזכר יש זנב ארוך וכבד? ונכון שאבולוציונית, במבט ראשון נראה שזנב ארוך וכבד לא באמת תורם לטווס? הרי זה כבד ומאיט אותו כשהוא בורח מטורפים. זה יכול להסתבך במשהו.
אבל זה מאוד עוזר בזמן החיזור. כי כשהטווס מציג את הזנב, ורואים זנב גדול, יפה ובריא- אז רק טבעי להסיק שהטווס הזה חזק. כי למרות ההכבדה, הוא עדיין שרד, ויותר מזה- שמר על שלמות הזנב שלו.
אז מעבר ליופי בלבד- לנקבה משתלם לבחור בטווס עם הזנב הגדול והבריא, לעומת טווס אחר, עם זנב קטן יותר, או דליל יותר, או דהוי יותר.
כלומר, ההכבדה ועמידה בה = כוח.
אני קצת מרגישה ככה כלפי נשלטים וכניעות, במובן מסוים.
כי כשהוא כנוע ושואף לרצות- גם אם "לא מתחשק לו"... זה מראה שאכפת לו, נכון? שאני חשובה לו.
אז ככל שנשלט לוקח יותר ברצינות את מה שאני רוצה ממנו כשולטת- ככל שהוא מכביד ומקבל על עצמו את העוול הזה, של הדרישות שלי ממנו – בלי עוקץ מצידו, אלא אהבה וכניעות...
אז....
...גאד הקיטצ'.
הנה, זה יאזן:
לבריאות!
