הידרוספירה

עצוב לי עכשיו...

להביט באותם הדברים שוב ושוב עד שהם יתחילו לדבר.

ז'ן מרטן שרקו

אם אתה מפחד להיות לבד, אל תתחתן.

ככל שיש לאיש נפש עדינה יותר, כך הוא יסבול יותר.

אנטון צ'כוב

כאשר הפחד שלך נוגע בכאבו של מישהו, הוא הופך לרחמים. כאשר אהבתך נוגעת בכאבו של מישהו היא הופכת לחמלה.

בימים עברו השתמשו ביפן בפנסים של נייר וקני במבוק ונר קבוע בתוכם.

לילה אחד ביקר עיוור אצל ידידו. כשביקש לחזור לביתו, הציע לו הידיד שיישא עמו פנס.

אמר העיוור: "אין אני זקוק לפנס, חשיכה ואור הרי הם לי היינו הך"

השיב לו ידידו: "יודע אני שאין אתה נזקק לפנס למציאת דרכך, אך בלי פנס עלול מישהו להיתקל בך. לכן צריך אתה לשאת פנס."

יצא העיוור אוחז בפנסו, ועד שלא עשה כברת דרך, התנגש בו אדם אחד.

קרא העיוור: "היזהר בדרכך! אינך רואה את הפנס הזה?!"

"הנר שלך כבה, אחי", השיב לו הזר

קשה לי לדבר על עצמי. הנטייה לאוטוביוגראפי ולווידוי, הרגל להיחשף בפני הציבור אל הפינות הנידחות ביותר של יחסי קרבה שהופשטו עירום, תמיד היו עבורי מקור למבוכה ולזעזוע. 

ואף על פי כן, בדרכי, מתפשטת בין המילים ומתכתבת איתך.

העבר משתקף דרך סיפור ההווה.

המרחב בו אני נעה ביני לבין עצמי, מרחב הספק, אוספת מחשבות,

מנסה לכתוב אותן כמו שמתרגמים טקסט מלשון זרה, באדיקות ושלא להוסיף עליהן דבר. מחשבות מטוהרות מביקורת, מפרשנות. לקבל אותן כמו שהן ולאהוב דרכן את עצמי.  

מחשבות הן גם ניסיון לתרגם טקסט בלי כתוב, שחומק ממני ונמצא שוב דרך מילים של אחרים,

שלך.

בקוסמוס כולו, מגרעיני האטומים עד המטא-גלקסיה, נעדר הגורם של הרצון, שאינו קיים אלא באדם - היצור בעל תודעת עצמו.

ההבחנה בין 'רצון האדם' ובין 'יכולת החשיבה' מצביעה על שני עולמות שונים זה מזה, ושאין ליכולת החשיבה כל השפעה על רצון האדם (ישעיהו לייבוביץ)

וזה הזכיר לי את פו...

פו שואל את כריסטופר

"יש לך במקרה משהו כמו בלון?"

"בלון?"

"כן. בדיוק אמרתי לעצמי בדרך לכאן - מעניין אם במקרה יש לכריסטופר רובין משהו כמו בלון. סתם אמרתי לעצמי, כשישבתי וחשבתי לי על בלונים, ושאלתי -"

"בשביל מה אתה צריך בלון?" שאל כריסטופר

פו הביט סביב סביב כדי לראות אם אף אחד לא מקשיב, הניח את כפתו על הפה, ואמר בלחישה עבה: "דבש"

"אבל לא משיגים דבש עם בלונים!"

"אני משיג" אמר פו.

בַּיּוֹם בֵּיתָהּ הַקָּטָן כֹּה שׁוֹמֵם,

בְּלֹא יָדִיד, בְּלֹא חָתָן,

בַּלַּיְלָה יִשְלֹט בָּהּ אָדוֹן

נַעֲלֶה, נֶאֱמָן.

כְּשֶׁתֶּחֱלֶה - יְחַבְּקֶנָּה,

כְּשֶתִּגְוַע - יְנַשְּקֶנָּה,

כְּשֶתָּמוּת -

יְאַמְצֶנָּה אֶל לִיבּוֹ הַקַּר,

בְּיָדַיִם שֶל עָפָר.

זלדה

הטקסט נכתב ב ...1869!!

"הגברים אינם מסתפקים בצייתנותן של הנשים, הם חפצים ברגשותיהן. כל הגברים, מלבד אלה החייתיים ביותר, מבקשים שהאישה הקרובה להם מכל לא תהיה שפחה מתוך כפייה אלא מתוך רצון; לא סתם שפחה, אלא שפחה חביבה"

מתוך "שעבוד האישה"

משאלותיי הן: בקתה צנועה, גג של קש, אבל מיטה טובה, אוכל טוב, חלב וחמאה, מאוד טריים, נגד החלון פרחים, נגד הפתח מעט אילנות נאים, וברצות אל יתברך לתת לי אושר מלא, יזכני לחיות ולראות, להנאתי, בהתלות על העצים האלה כששה או שבעה משונאיי. בלב הומה אסלח להם לפני מותם על כל עוול שעשו לי בחייהם,- אכן, מצווה עלינו לסלוח לשונאינו, אבל לא קודם שנתלו.

היינריך היינה