לא מעניין אותי במה אתה עוסק לפרנסתך.
אני רוצה לדעת למה אתה מייחל, ואם אתה מעז לחלום על פגישה
עם משאת נפשך.
לא מעניין אותי בן כמה אתה.
אני רוצה לדעת אם אתה מוכן להיראות כשוטה למען האהבה,
למען חלומות, למען ההרפתקה של החיים.
לא מעניין אותי אילו כוכבי-לכת שוכנים באופק הירח שלך.
אני רוצה לדעת אם נגעת בלב הצער שלך,
אם נפתחת בשל בגידות החיים או התכווצת ונסגרת
מחשש לכאב נוסף!
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לשהות עם כאב,
שלי או שלך,
בלי לעשות דבר כדי להסתירו, לעמעמו או לתקן אותו.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לשהות עם שמחה, שלי או שלך;
אם אתה יכול לרקוד בפראות
ולתת לשיכרון-החושים למלא אותך עד קצות אצבעותיך,
מבלי להישמר להיות זהיר, להיות מציאותי או לזכור את מגבלותינו כבני-אדם.
לא מעניין אותי אם הסיפור שאתה מספר לי נכון.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לאכזב אדם אחר כדי להיות נאמן לעצמך;
אם אתה יכול לשאת את תוכחות הבגידה, ולא לבגוד בנשמתך.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות נאמן, ועל כן ראוי לאמון.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לראות יופי גם אם לא כל יום יפה,
ואם אתה יכול לטעת בחייך את נוכחות האלוהים.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לחיות עם כישלון,
שלך ושלי,
ועדיין להתייצב על שפת אגם
ולצעוק אל הירח הכסוף, "כן"!
לא מעניין אותי איפה אתה גר, וכמה כסף יש לך.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול לקום אחרי לילה של צער וייאוש,
יגע, חבול כולך, ולעשות
מה שצריך לעשות בשביל הילדים.
לא מעניין אותי מי אתה, ואיך הגעת לכאן.
אני רוצה לדעת אם תעמוד איתי בלב-לבה של האש,
ולא תיסוג לאחור.
לא מעניין אותי איפה או מה או עם מי למדת.
אני רוצה לדעת מה מחזיק אותך מבפנים, וכל השאר אינו חשוב.
אני רוצה לדעת אם אתה יכול להיות לבד עם עצמך; ואם אתה באמת
אוהב לשהות במחיצתך ברגעים הריקים.
בהשראת אוריה מאונטיין דרימר, זקנת שבט ילידים אמריקאים, מאי 1994
