למילים שלנו יש עוצמה, הן יכולות להעצים אותנו ולהחליש אותנו, הן יכולות לעורר אופוריה או שברון לב. והן כאלה בדיוק כאשר השימוש שנעשה בהן הוא אמיתי. אך השימוש במילים יכול כמובן גם להיות שקרי. כמו פרסומת ממש טובה שגורמת לנו להרגיש מאוחדים עם חפץ חסר כל חשיבות, כמו בעלי אינטרס בתחום מסויים המעמידים פנים שאין להם מניעים נסתרים, כאילו הם דוברים את האמת. אך אם התחושות שעולות בנו בפרסומות, או בסרט או בשיר או כשמאזינים לדבריו של פוליטיקאי דומות, איך נדע מתי המילים הן אמיתיות או שיקריות? איך נדע מתי השימוש בהן מתאר את האמת של הכותב, או שהוא מתאר את האינטרס של הדובר?
לפעמים כדי לענות על שאלה צריך לקרוא את המילים, ואז לעצום את העיניים ולקרוא מתוך החשיכה את המילים בשנית.
צריך לקרוא את המילים כאילו הן נכתבו מתוככם, נבחרו ממכם, כאילו אתם אלו שישבתם בלילה אל מול הדף הריק וחיפשתם את המילים הנכונות; את המילים שיתארו את המקום אליו הנפש דורשת לבוא כאשר היא לבדה, כאשר היא מזהה את עצמה בתוך תוככה, כאשר היא מבכה את העלמותה בחייה עם המילים היומיומיות.
שם, במקום הזה, שאליו הרשתם לעצמכם לרגע אחד לשוב, התשובה תהיה ברורה כמו רעב האוכל את קיבתכם אחרי שעות של פעילות ללא תזונה: האם המילים שנאמרו מאפשרות לנפש שלכם להיות אחת עם עצמה, או שעליה להיות אחת מן הרבות?
האם המילים שהופנו אליכם סגרו עליכם, כשהסבירו לכם איך עליכם לחיות ומי עליכם להיות,
או שהן החזירו לכם את התשוקה לכתוב את המציאות מחדש, ולבחור את המילים שיתארו את העלילה שעדיין לא נכתבה?
ג'יי די סאלינג'ר